אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

כוחה של המילה

יעל שוורץ - הלוחשת לגננות ולהורים | 21.08.2017

"מלים מלים מלים, מלים הוא בדה ממוחו הקודח" ....  כתב: ירון לונדון , בשירו על אליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית.

על זה נדבר היום: מילים...מילים....

למה בחרתי בזה?

האמת, כי עכשיו שמעתי את השכנה שלי צועקת על הבת הצעירה שלה : "אלף פעמים אמרתי לך כבר!!!".
ואני תמיד חושבת לעצמי: "הורים יקרים, למה להגיד אותו דבר אלף פעם?"

אם אחרי 10 פעמים -  כשאתם רואים שזה לא עובד, לא כדאי לשנות משהו?

 


אלברט אינשטיין אמר כבר פעם: "אי שפיות: לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות".


אתם רואים שדברים לא משתנים... לא חבל לחזור שוב ושוב?

עיצרו לחשוב : "מה לא עובד?"

נקודה חשובה:
מילים הן דבר מופשט.
כאשר אנחנו מדברים, הילדים הצעירים מתקשים לראות את המילים כמשהו מוחשי.
המילים מייצגות עבורם גם כן דבר מופשט.


לכן, חשוב לדבר עם ילדים צעירים במשפטים קצרים וברורים.
הילדים לא מתרשמים מהמלים שלכם!!!!
אתם יודעים ממה הם יתרשמו?
ממעשים.


תעשו. אל תדברו ...

 


למה הכוונה?
אני תמיד אומרת להורים: "אמרתי, עשיתי"  

כלומר: פעם ראשונה אומרים, ופעם שנייה עוברים לעשייה.
רק כך אנחנו שומרים על הסמכות בידיים שלנו.
רק כך אנחנו מצטיירים לילדים שלנו כהורים עקביים ונחושים.

לדוגמא :
הילד יושב ומשחק עם האוכל במקום לאכול... מורח הכל...
(עכשיו זה תלוי אם את אמא שזה מפריע לה או לא. יש אמהות שזה לא מפריע להן, ויש שכן. אז אם את אמא שלא יכולה לסבול שהילד משחק עם האוכל: תגידי ותעשי)


תגידי= תסבירי.
לא לדבר בציווי, או בדיבור ביקורתי.
אלא להסביר: "רועי, אני מזכירה לך שאצלנו בבית לא משחקים עם אוכל כי... (כאן המקום לתת הסבר / סיבה מדוע לא, הסבר ממש קצרצר)
אני מבקשת ממך להפסיק את זה. לצערי, אם תמשיך אאלץ לקחת את הצלחת".


אמרת, פעם אחת בנחישות, באסרטיביות, אבל ממש לא בכעס.
אם הילד הפסיק לשחק – להודות לו על ההתחשבות ועל כך שהוא זוכר את ההתנהלות בבית שלכם.


אם לא הפסיק – עוברים ל"עשיתי" (כי את החלק הראשון של "אמרתי" כבר עשיתם)
קחו את הצלחת, ואמרו: "חבל שהפעם לא זכרת כיצד אנחנו אוכלים בבית שלנו, אני מקווה שבפעם הבאה תזכור".
וזהו.
זה יכול לקרות אולי עוד פעם, וזהו זה לא יקרה יותר.


ילד שנתקל בהורים נחושים ועיקביים – לומד את הגבולות מאד מהר.


החוכמה היא לבצע את כל התהליך הזה ממקום מכבד, מכיל אך אסרטיבי.

הורה שיכנס ל"משחקי כוח" בשפת הגוף שלו, בבחירת המילים או באינטונציה – לא יצליח להגיע למציאות המתוארת.

• דרך אגב הדוגמא עם האוכל , לא מתאימה להורים שלחוצים בנושא מזון, כלומר, להורים שחשוב להם שהילד שלהם יסיים את כל האוכל שבצלחת.

 

 

הכותבת, יעל שוורץ, יועצת חינוכית (.M.A) מלווה צוותים חינוכיים והורים כבר קרוב ל-30 שנה, מאמנת ומנחת קבוצות הורים -  0543455683.