אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

חוק הפיקוח לגנים פרטיים

המוות המיותר הבא בגן ילדים הוא רק עניין של זמן

ליאור שליו | 18.06.2018

מות התינוקת יסמין וינטה ז"ל הנוראי זעזע מדינה שלמה וגם אותנו, לצערי הרב זה כנראה לא יהיה המקרה האחרון.

 

קריאת השכמה וקול זעקה למחוקקים

מות התינוקת יסמין וינטה ז"ל  הנוראי זעזע מדינה שלמה וגם אותנו (כרגע מדובר בעבירת ההריגה אך לטעמי האישי מדובר פשוט ברצח). 

לצערי הרב זה כנראה לא יהיה המקרה האחרון, ונשאלת השאלה מה הנקודה שבה הממשלה תזיז את גלגלי החקיקה ותקשיב בצורה מלאה לתחינות ההורים לילדים בגילאי לידה עד 6 ולעוסקים בתחום ותחיל סוג של פיקוח וסטנדרטיזציה על שוק גני הילדים הפרטיים.

האם מישהו בכנסת זוכר מדי פעם שהוא נבחר כדי לייצג את האזרחים במדינה בתוכם הורים לילדים רכים? 

מה עוד צריך לקרות כדי שמשהו ישתנה אצל קובעי המדיניות ובמשרדי הממשלה הרלוונטיים: משרד הכלכלה, משרד הרווחה, משרד החינוך?

 

אז מי מטפל בילדים? 

כיום במדינת ישראל יש כ-500 אלף ילדים ותינוקות בגילאי לידה עד 3, שזהו הגיל בו פעולות המסגרות הפרטיות. 

שיעור ילדים זה הוא מבין הגבוהים במדינות ה-OECD וקצב הילודה הוא מבין הגבוהים גם כן.

כמדינה מפותחת הנמצאת בראש הטבלה במספר הילדים בגיל הרך היינו מצפים שתחום הגיל הרך יהיה מתקדם וממוסד, אך לא כך הדבר בארץ.

הילדים הללו הם דור העתיד שלנו, בשבילם אנו המבוגרים מתאמצים כ"כ שיהיה כאן טוב, ניתן לצפות שהמדינה תדאג להם לחינוך איכותי וממוסד.

 

לצערנו הרב אין דבר יותר רחוק המציאות, המדינה אפילו לא יודעת היכן הילדים שלכם מתחנכים ביום-יום. 

לא רק שהממשלה לא יודעת היכן הילדים שלכם מתחנכים, גם אין להם שום יכולת להגיד משהו על מי שמחנך ושומר על הילדים שלכם,

הם פשוט לא מכירים אותם או באים באיזשהו מגע שותף עמם.

 

המצב הזה הוא לא סוד מדינה שמור, הוא ידוע ברבים כבר שנים רבות ועדיין אף אחד לא טרח עדיין לתקן את העוול הנוראי הזה.

באינפוגן הקמנו את מאגר המידע הגדול ביותר בתחום ואנו מוצאים את עצמנו מעדכנים את משרדי הממשלה ואת הרשויות בנתונים שהם אמורים היו להכיר.

כיום אין שום דרישות סף בשוק גני הילדים הפרטיים מבחינת הכשרה או לימודים כלשהם. 

כל אחד יכול לפתוח, לנהל ולעבוד בגן.

 

 

לפתוח גן פרטי? כל אחד יכול 

במדינת ישראל בשנת 2018 כל עבריין יכול לפתוח גן פרטי. 

ויותר מזה, סגירת הגן עקב היותו של איש צוות או בעלים עבריין (כמו מי שהורשע בעבר בפדופיליה, בהריגה או רשלנות פושעת) לא תהייה פשוטה כל-כך,

כי אין הגדרת עסק יוצאת דופן של "גן פרטי" שאומרת שאסור להעסיק אנשים מסוימים.

 

גן ילדים פרטי בשנת 2018 בישראל הוא עסק לכל דבר ועניין, אין לו שום תווית או תיוג ייחודי מבחינת הרשויות.

רק כדי לסבר את האוזן הקמת קיוסק דורשת יותר אישורים מהרשויות מאשר הקמת משפחתון.

 

 

איפה המדינה? היכן נבחרי הציבור? - הציניות גוברת על כל דמיון

נכון להיום מדינת ישראל מסתכלת על ילד כאילו הוא נולד בגיל 3.

עד גיל 3 המדינה פשוט מתעלמת מילדי ישראל ואינה מעניקה להם את הדבר הבסיסי והחשוב בגילאים אלו - ביטחון.

המדינה אינה מכירה בחינוך קודם לגיל 3 (רק אז מתחיל חוק חינוך חובה) אשר מוחל על כלל ילדי ישראל.

קטגוריה קטנה מתוך הגיל הרך גילאי לידה עד ,3 דווקא כן נמצאת תחת פיקוח והיא מעונות בעלי "סמל מעון" מסגרות מפוקחות אלו נמצאות כיום בפיקוח של משרד הרווחה.

היסטורית הם נועדו לאפשר לאמהות לחזור לשוק העבודה לאחר הלידה, ולכן הם היו תחת פיקוח משרד התמ"ת ובהמשך תחת משרד הכלכלה - במסגרות אלו מתחנכים פחות מ-100 אלף ילדים, ליתר דיוק רק 23%  מהילדים בגילאי לידה עד 3 שנים.

 

וגם למעט הילדים אשר נמצאים במסגרות מפוקחות, יש מחסור במפקחים (ישנם כ -20 מפקחים על כל 100,000 הילדים). 

כך נוצר מצב שמשרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד הכלכלה, משרד החינוך, רשות הכבאות, הרשות המקומית - כולם בוחשים בקלחת הפיקוח סביב מסגרת יחידה שאמורה לחנך את ילדינו בצורה בתנאים הבסיסיים הנדרשים, ואין גורם מאחד שדואג לסנכרון בין כולם.

 

אם עדיין לא הצלחתם להבין בין השורות - תקציב הפיקוח על מסגרות פרטיות הוא בעצם תקציב בעל פוטנציאל ענק שניתן כמתנה פוליטית כל פעם לשר אחר ולמשרד אחר.

לצערנו הרב אף אחד לא באמת מסתכל על הצרכנים הסופיים (הילדים שלנו) אלא, אך ורק על הרווח הפוליטי שניתן לגזור מהחזקת התחום במשרד.

 

מקומו של משרד החינוך - לחינוך הגיל הרך לידה עד 3 שנים

משרד החינוך הוא המשרד הטבעי שאמור להחזיק את כל הנושא של חינוך ילדים בגילאי לידה עד 3 שנים, ויש לו גם את היכולות הקיימות כדי לייצר פיקוח וסטנדרטיזציה אחידה בתחום.

 

התקציב הממשלתי אמור היה לעבור למשרד החינוך כחלק מהסכם בין ראש הממשלה, בינימין נתניהו, לבין שר החינוך, נפתלי בנט: לפיו הובטח לבנט שתקציב בסך 700 מיליון ש"ח יועבר למשרד החינוך עבור ההסדרה ולקיחת אחריות על תחום החינוך לגיל הרך ועל מעונות ופעוטונים בישראל (גני ילדים פרטיים), בתמורה בנט היה אמור לתמוך במתווה הגז.

ב"סיבוב פרסה" של הרגע האחרון נתניהו החליט להעביר את התקציב הנ"ל כמתנה פוליטית לחיים כץ, שר הרווחה, ובכך הרחיק את הסמכות והאחריות ממשרד החינוך, שוב... 

 

הרבה כוונות טובות - אפס תוצאות 

תחשבו על מנהל בארגון שלכם אם היה לו יעד מסויים והוא לא היה עומד בו לאורך זמן היה קורה כנראה אחד משניים: או שהוא היה "משאיר את המפתחות על השולחן" ומתפטר כי לא עמד במשימה או שהיה מפוטר. 

 

10 שנים לערך נושא הפיקוח עולה ויורד בחקיקה - 10 שנים! של הזנחה ואפס תוצאות!

בכנסת ישראל כנראה פחות מכירים את המילה accountability או בעברית "לקיחת אחריות", ולנו כבוחרים אין אפשרות לפטר מישהו באמצע קדנציה.

היכן הח"כים החברתיים? 

היכן חברי הכנסת שיושבים בוועדות החינוך וזכויות הילד? 

זה לא מספיק שתעמדו על במה פומבית מול קהל בוחרים פוטנציאלי ותגידו שאתם איתנו.

תחוקקו, תשנו, תשפיעו, תזיזו דברים! 

לשם כך נבחרתם, וזה תפקידכם!

זה לא עניין של שמאל או ימין, זה לא עניין פוליטי בכלל!

הציפייה שלנו כציבור היא שנבחרנו יחוקקו חוקים שיאפשרו שמירה על זכויות הילדים שלנו, על הביטחון האלמנטרי של ילדים רכים שלא מסוגלים להשמיע קול עדיין. 

לצערנו במבחן התוצאה נבחרי הציבור שלנו - נכשלו!

 

הגיל הרך הגיל - חלון ההזדמנויות הקטן שניתן להשפיע על עתיד הילד

הגיל הרך קרי גילאי לידה עד 6 שנים, נחשב לגיל הקריטי ביותר מבחינת האימפקט שיש לחינוך בו, מבחינת ההתפתחות הקוגניטיבית של הילד, יותר מכל גיל מתקדם יותר. 

מבחינה התפתחותית הדגש חזק יותר על טווח הגילאים מלידה ועד 3 שנים, ככל שאנחנו מתרחקים מגילאי 3-4 כך היכולת שלנו להשפיע על המסוגלות של הילד קטנה יותר ויותר.

 

בשלבים אלו המוח נמצא בשיא ההתפתחות הקוגניטיבית שלו והיכולת שלנו לסייע להתפתחות זו היא בעלת האימפקט הגדול ביותר בשלבים אלו, כפי שניתן לראות בגרף הבא הגיל הקריטי ביותר להתפתחות מוחית הוא בגילאי לידה עד 3 , זהו הגיל שבו ניתן לפתח את התשתית הטובה ביותר לפיתוח מירב היכולות: יכולות שפה, הבנת מספרים, יכולות חברתיות ויכולות רגשיות, כל גיל מאוחר יותר כבר פשוט כמעט ולא משפיע או מפתח את היכולות של הילד.

 גרף המדגים השקעה בגיל הרך

 

צריך רק להסתכל על הגרף כדי להבין היכן צריך להשקיע והיכן מדינת ישראל מפספסת. הגרף מדגים איך השקעה בגילאים הרכים היא בעלת החזר ההשקעה הגדולה ביותר

( ישנה הפרדה בין 2 עקומות: 1. ילדים ממשפחות קשות יום 2. ילדים ממשפחות נורמטיביות ).

כפי שניתן ישר לראות 2 העקומות מתחילות לרדת ככל שעולים בגיל.

 החזר השקעה גיל הרך

בספרות המקצועית נהוג היה בעבר לדבר על החזר השקעה על כל 1$ שמושקע בילד בגילאים אלו, שהילד כאדם בוגר מייצר החזר של כ-10$, היום כבר מדברים על אזור ה-15$. ככל שמתרחקים מגיל לידה עד 3 שנים כך ההחזר קטן.

כיום המגמה היא להתחיל להתחיל להתייחס אל השלב העוברי כאשר יש הוכחות חותכות ש 9 חודשי ההריון מהווים את תחילת התהליך ושכבר שם ניתן להתחיל להשקיע בחינוך.

בגרף הבא ניתן לראות כיצד חשיפה קוגניטיבית  כבר בשלב העוברי מייצרת החזר השקעה (נמדד ביכולת הילד שהופך לאדם בוגר לשלם בהחזר מיסים) שהוא הגבוה ביותר!

השקעה חכמה בגיל הרך גרף

מדינת ישראל היא אחת המדינות המערביות היחידות שממשיכה להשקיע יותר כספים בתלמיד בוגר מאשר בילד בגילאים הרכים, וזאת בניגוד להבנה הבסיסית, לפיה מדיניות ההשקעה בחינוך בארץ היא הפוכה למה שצריך (כל בר דעת מבין זאת).

לא רק שאנו משקיעים הפוך אנחנו משקיעים מעט מאוד, אם הבנו שחינוךבגיל הרך הוא התחום בעולם החינוך שמייצר את מירב ההחזר על ההשקעה אז היינו מצפים שהשקעה שם תהיה גבוה גם אם היא נמוכה ביחס לגילאים אחרים. אך לצערנו גם כאן אנו כושלים.

 

ישראל כפי שניתן לראות בדוגמא למטה היא אחת המדינות שמשקיעות הכי פחות בתחום

 ישראל היא אחת המדינות שמשקיעות הכי פחות בגיל הרך

כדי להציג מדיניות ארוכת טווח בתחום ולהציג אסטרטגיה שמשנה את אופן התקצוב והתעדוף הייתה אמורה לקום המועצה לגיל הרך שהגה פרופסור טרכטנברג.

 

על הקמת המועצה לגיל הרך התבשרנו כולנו השנה, החוק עבר אבל מאומה לא קרה עד כה. משרד החינוך עדיין לא הקים את המועצה עצמה שהייתה אמורה לעשות מהפכה של ממש בתחום.

 

מה זה  חוק הפיקוח על גני ילדים פרטיים והאם הוא עבר כבר?

חוק הפיקוח על גני ילדים עבר מספר גלגולים ומספר ניסיונות ניסוח.  החוק תמיד אושר בקריאות ראשונות, אך לא הצליח לעבור את משוכות הקריאה השניה והשלישית, בעיקר בגלל ענייני תקציב ואחריות. 

בשונה מהגלגולים הקודמים של הצעת החוק הפעם הוסיפו גם חוק מקביל שעולה להצבעה בנפרד אשר טוען לצד הפיקוח המקצועי והפדגוגי,יש לשמור על ביטחונם של הפעוטות.

החוק הנוסף דורש להציב מצלמות אבטחה על מנת למנוע אסונות ברשלנות והזנחה, והתעללות בחסרי ישע, קטינים וקשישים.

 

כך שכעת על הפרק שתי הצעות חוק באמצע תהליך החקיקה:

האחת, פיקוח על מסגרות החינוך לגילאי לידה עד 3 שנים.

השנייה, היא התקנת מצלמות לשם פיקוח והגנה על קטינים וחסרי ישע.

 

הצעת החוק להגנה על חסרי הישע,  מבקשת להסדיר לראשונה את נושא הגברת הפיקוח על מסגרות החינוך לפעוטות בגילאי לידה עד 3 שנים, וכן מעונות יום לקשישים, ומסגרות לאנשים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית ועוד. מטרת החוק היא להגן על שלומם ובטיחותם של השוהים במוסדות מתוך הבטחה למתן תנאים נאותים וסביבה טיפולית חינוכית. 

 

עמדת בעלי הגנים והגננות עצמן

ככלל רוב בעלי הגנים והגורמים המחנכים בתוכם גם הגננות והמטפלות בגני הילדים הפרטיים תומכים בהסדרה של השוק ובפיקוח על מה שקורה בגן, מתוך דאגה אמיתית וכנה לגורל הפעוטות.

בקרב הגננות במסגרות פרטיות יש 2 חששות עיקריים:

חשש ראשון עיקרו כלכלי - הדאגה היא שיחוקקו חוקים שישיאו עליהם עלויות כספיות גבוהות מאוד שלא יהיה ביכולתם לעמוד בהם על בסיס המודל העסקי הקיים כיום של גן ילדים פרטי. חשוב לזכור גנים פרטיים אינם מסווגים כעסק ייחודי ולכן גם אינם מקבלים הטבות או הקלות כלשהן כעסק. 

הפתרון כאן נעוץ בממשלה שתשכיל ותדע לחוקק את חוק הפיקוח אבל גם להסדירו מבחינה תקציבית.

 

חשש שני הוא פדגוגי -  רבים מהעוסקים בתחום פועלים בו מתוך אהבה לילדים וניסיון רב שנים בטיפול ודאגה לפעוטות בגילאים אלו.  וחוששים כי הממשלה תדרוש כתנאי מקדים לפתיחת מסגרת חינוך פרטית, הכשרה מקצועית, לימודי תעודה או תארים שאינם בהישג ידם של העוסקים בתחום כיום. 

הפתרון לכך הוא בייצור מנגנון שקוף ותומך של הכשרה הדרגתית שתוכל לסייע לגנים שאינם עומדים בתקן להגיע לתקן זה על-ידי סיוע והכשרה חיצונית.

 

דרישות קבלה לעבודה בגנים פרטיים? אין צורך רק תסכימו לעבוד

אחד האתגרים המהותיים בשוק גני הילדים הוא גיוס עובדים איכותיים לעבודה בגן.

במצב הנוכחי כמעט כל עובד או עובדת אשר מוכנים ורוצים לעבוד כסייעת או מטפלת בגן יתקבלו בברכה, פשוט כי יש מחסור משמעותי במועמדים תפקיד הזה (היצע נמוך וביקוש גבוה).

 

חשוב לזכור כי זהו תפקיד שוחק, לא פשוט, אשר כרוך בעבודה מורכבת פיזית ורגשית, והוא אינו מתגמל כלכלית.

החסם של הרף המקצועי של המטפלים בילדים הוא משהו שניתן לפתרון אך הוא דורש גם כאן סיוע של המחוקק. ככל שנגביה את רף הכניסה המקצועי, כן ייטב לילדים שלנו -  אך יקשה על בעלי הגנים עצמם להחזיק כלכלית את רף השכר של אנשי מקצוע אלו.

 

לכן, התערבות רגולטורית להעדפה של תחום העיסוק הזה בעבודה מועדפת או סוג עבודה שיתוגמל על ידי הורדת נקודות מיסוי ועוד רעיונות כאלו, הוא כיוון אפשרי כדי להעלות את רף העוסקים בתחום. הממשלה יכולה גם לייצר מסגרות הכשרה בעצמה או להגדיר לימודי תעודה ברורים לעוסקים בתחום, ובכך לספק סטנדרט כניסה ראשוני אל מסגרת חינוך לגיל הרך.

חשוב להזכיר שהשקעה בגיל הרך גם כלכלית היא ההשקעה הכי משתלמת עם ההחזר השקעה הגבוה ביותר. 

 

דרושה חשיבה הוליסטית כלל מערכתית

פיקוח או הצבת מצלמות בלבד לא יפתרו את הבעיה עצמה, הפתרון חייב להתייחס לאיכות כח האדם בגני הילדים ולייצר סטנדרט גבוה ואחיד של אנשי ונשות חינוך, מטפלות וסייעות בתחום.

ניתן להפוך את המקצוע למבוקש ומתגמל באופן הגון והוגן, רק כך אנשים איכותיים ימשכו אל התחום, תנאי הקבלה צריכים להיות יותר נוקשים ולכלול מגוון בדיקות של התאמה לעבודה עם ילדים.

דרוש פתרון כלל מערכתי עם תמיכה מאסיבית ממשלתית שיתייחס אל מכלול ההיבטים יחד ולא בנפרד.

די בפתרונות אד-הוק ל"כיבוי שריפות", אלא כמהלך מתוכנן של הצעדת החינוך קדימה.

אנו כציבור הורים צריכים להבין שזה לא יקרה ללא מאבק ועלינו לצאת להילחם ולהאבק עבור ילדינו כי קולם עדיין לא נשמע!

 

 

שתפו

תגובות