אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

חרדת נטישה

חרדת נטישה אצל ילדים

מערכת אינפוגן | 26.08.2017

חרדת הנטישה הינה תופעה בה הילד אינו רוצה להיפרד מהוריו. הוא מקרין אותות מצוקה ברגע שמשאירים אותו בהשגחתו של אדם אחר בין אם זה הגננת או אחר

חרדת הנטישה אצל ילדים ופעוטות

מה עושים כשהילד מגיע לגן ולא רוצה להיפרד? אל דאגה יש פתרון!

חרדת הנטישה הינה תופעה בה הילד אינו רוצה להיפרד מהוריו. הוא מקרין אותות מצוקה ברגע שמשאירים אותו בהשגחתו של אדם אחר בין אם זה הגננת או כל מבוגר אחר.

חשוב להבין שחרדת הנטישה מהווה שלב טבעי ונורמלי בהתפתחותו של הילד.

 

 למה זה קורה?

 

ילדים, עד גיל עשרה חודשים רואים את העולם בצורתו הבסיסית. מה שרואים-קיים ומה שלא-נעלם.

עם הזמן, הילד מבין שהאובייקט ממשיך

להתקיים גם אם הוא לא יכול לראות אותו.

הבנה זו נקראת תפיסת ה"אובייקט הקבוע".

לכן, עם התבגרותו יחרט בזכרונו "החזרה

הביתה" לאחר כל פרידה.

זיכרונות אלה הם מקור הנחמה שלו כאשר ההורה לא נמצא.

כלומר, תפיסה זו עוזרת לו להבין שבסוף היום, כאשר הגן יסתיים אתם תחזרו אליו.

כל זאת עוד לפני שהוא בכלל מבין מה זה זמן.

לילד בוגר יותר תמיד טוב לתאר בדיוק מה יקרה בזמן שתבוא לאסוף אותו ומה תעשו אחרי זה בבית.

חרדת הנטישה היא לא דבר שלילי אלא אפילו חיונית ואף חיובית להתפתחות הילד.

ראשית כל, היא עוזרת לילד לתקשר עם המבוגר המשגיח עליו. כשילדים בוכים מבוגרים נוטים לנחם ולהיות קשובים יותר לרגשותיהם של הילד. כלומר, הגננת או מבוגר אחר בסביבה יגיבו לילד החש במצוקה.

ככה הילדים מבינים שהשארתם אותם בידיים בטוחות והם אינם לבד.

מחקרים מראים שרוב הילדים, ובמיוחד הביישנים, יוצרים קודם כל קשר עם הגננת ורק לאחר מכן עם שאר הילדים ( זוהי בעצם חלק מההתפתחות החברתית של הילד – לדעת שלא בוכים מכל זר שפוגשים ).

חרדת הנטישה היא דרכו של הילד לומר עד כמה הוא לא רוצה להיפרד מכם וזהו סימן טוב. הוא מראה על הקרבה והאהבה של הילד כלפי הוריו.

רצוי לציין שגם מבוגרים חווים מצוקה דומה כאשר הם מופרדים מאהוביהם, למרות שאצלנו התגובה אולי קצת יותר מתונה. חשבו על הפעם האחרונה בו נפרדתם לזמן ארוך מאדם אהוב.

תחושת העצבות שמאפיינת פרידה דומה למה שילדך חש. אך, אין לו עדיין את הידיעה/ההבנה שגם תחזרו. בשבילו כמה שעות בלבד יכולות להיראות כמו נצח.

 

 איך ניתן לעזור לילד שלכם?

 

חשוב להבין ולקבל בראש וראשונה את העובדה שחרדת נטישה הינו דבר טבעי המהווה חלק מהתפתחותו של הילד.

לאחר מכן ניתן להעזר בטיפים הבאים:

 

 1. הכינו את ילדכם עוד בבית על ידי שיחה על מה הולך להיות היום, בבית בסוף היום תוכלו לנהל שיחה קלה על מה היה היום בגן.

 

 2. תכננו לבוא לגן למשך זמן קצר בלבד ועמדו בזה. המצב האידיאלי הוא הגעה לגן, חיבוק ונשיקה ולעזוב את הגן.

 

 3. אל תראו את הפחד והחששות שלכם כי הילדים הם הקולטים הטובים ביותר לרגשות של בני אדם. עליכם להראות לילד שלכם שהוא בידיים טובות ושיש לכם בטחון מלא בהתאקלמות המלאה שלו.

 

 4. לפעמים חפץ קטן כלשהו מהבית כגון איזה בובה, תמונה קטנה או שמיכה או כרית אישית יכולה לעזור לילד להרגיש בטוח יותר ואת המעבר בין הבית לגן לקל יותר.

 

 5. חשוב מאוד שהילד לא יבוא עייף או רעב. לכן שינה טובה שלאחריה ארוחת בוקר משביעה תעשה את העבודה.

 

 6. מצד אחד חבקו את ילדכם ואמרו להם שזה בסדר להתגעגע ולהיות עצוב ושהכול יהיה בסדר. מצד שני, חשוב לא לשקוע בעצבות ולהתרכז בחוויות המהנות המצופות לו. בקשו מהגננת את תוכנית הפעילויות ושוחחו עם הילד עליהם. כל יום יהיה לו למה לצפות והפחד יתפוגג לו.

 

 7. אם הילד בוכה בידקו שהגננת לידו ואז עזבו ( כן גם אם הוא ממשיך לבכות סמכו על הגננת שתדע להרגיעו – רוב הסיכויים שברגע שתצאו הוא יפסיק לגמרי לבכות במהרה – עליכם להבין שחלק מהסיבה שלו לבכי היא השהות שלכם בגן ).

 

 למה ניתן לצפות?

 

כל ילד מגיב בצורה אחרת לחרדת הנטישה וזה יכול להשתנות מיום ליום.

אצל חלק מהילדים החרדה מתעוררת רק אחרי כמה שבועות, כאשר ההתלהבות יורדת.

אצל חלק אחר מהילדים יש ירידת מתח בשעה שההורים מגיעים לאסוף אותו.

הסיבה לכך היא שהילד נזכר בהרגשה שהייתה לו שההורה עזב. חרדה יכולה להתרחש גם אחרי מחלה, חופשה או כל סיבה אחרת. התופעות הללו בדרך כלל מתפוגגות מהר.

 

 ברגע שאתם שמים את הילד בגן עליכם לפעול על פי כללי הגן. ברוב הגנים מותר לך להישאר עם הילד מספר דקות בהתחלה ובסוף היום.

ברגע העזיבה היו אסרטיבים, היפרדו ממנו בחיבוק או נשיקה והזכירו את העובדה שתחזרו לאסוף אותו ופשוט לכו מהגן.

אל תאריכו יתר על המידה את הפרידה או תישארו עוד כמה דקות על מנת לוודא שהוא מסתדר. עליכם להאמין בילדכם שיצליח להסתדר ולהשתלב בפעילות הגן ובגננת שתוכל לעזור לו.

גם אם ילדכם בוכה ומתחנן מכם שתישארו עליכם להיות חזקים ואסרטיביים להגיד שלום ולצאת ( עד כמה שזה קורע לב...).

הסתכלו על זה כמאין מבחן שהילד בוחן אתכם אם תשברו הוא ילמד שזה עובד, אם תתעלמו ותתנו לגננת לטפל בנושא הכול יסתדר.

 

אתם הקובעים, לא ילדכם! אל תתנו להתנהגות ילדכם לשלוט במצב ובטח אל תשאירו בידיו את הבחירה אם ללכת לגן או לא. באופן כללי תמרון ההורים אינו מסייע להתפתחות הילד.

בסוף כל יום, בחזרתכם הביתה מצאו זמן לדבר על היום שעבר. שאלו אותו שאלות ספציפיות כגון: "עם איזה צעצוע שיחקת היום?", "וארגנו מפגשים אחה"צ עם ילדיהם. אם תהוו בשביל הילד דמות מודל והוא ידע כיצד ליצור חברים חדשים, זה יחזק גם את הקשר ביניכם.

הכי חשוב לזכור לתת המון חום ואהבה לילד ובמקביל לשמור על האסרטיביות שלכם בסיטואציות הספציפיות שבהן החרדה באה לידי ביטוי, בסוף היום זהו תהליך טבעי שחשוב שהילד יעבור וילמד ממנו.

התפקיד שלכם ושל הגננת הוא לעזור לו לעבור את התהליך בצורה חלקה וטובה.