אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

עיסוק יתר באוכל

עיסוק יתר באוכל בקרב ילדים

שרון לין - מאמנת בהתנהגויות אכילה ותפיסת הגוף | 20.12.2018

אוכל, אוכל, אוכל... אחד הדברים המרכזיים שמעסיקים את מרבית ההורים בעולם הוא – האוכל!

 

אנחנו רואים עיסוק ועיניין של הורים כבר בינקות - וזה רק ממשיך הלאה, לתמיד.

הורים לא פעם מעט אובססיביים בעניין האוכל, גם אם באופן בלתי מודע.

 

אבל, מה קורה כאשר עיסוק היתר באוכל מתגלה, דווקא אצל הילד?

ומה אם נראה לנו שמתפתחת מערכת יחסים לא בריאה בין הילד לתזונתו?

או אפילו גורמת למאבקים חוזרים ונשנים עם ההורים?

 

איך נזהה עיסוק יתר באוכל בקרב ילדים?

ישנם כמה סימנים מובהקים:

  • אכילה בסתר - אגירה או החבאת דברי מזון.
  • דיבור על אוכל - כל הזמן, שאלות על הארוחה הבאה, לעיתים מייד אחרי הארוחה או אחרי חטיף.
  • צפייה בתוכניות אוכל או מעקב אחרי סרטונים, ערוצים, ותוכן אחר שעוסק באוכל.
  • דאגה תמידית להמצאות אוכל - האם יש מספיק אוכל בבית,
    או תסכול מכמות האוכל שקיבל לארוחה או לבית הספר.
  • אכילה מעבר לנקודת השובע עד כדי בחילה או אפילו הקאה.
  • השתתפות רק בפעולות שיש בהן אוכל, והמנעות מכאלו שלא כוללות מזון.
  • אם נראה כי העיסוק באוכל תופס אצל ילדך מקום גדול מדי,
    ולא משאיר מספיק זמן ומקום לעיסוק בדברים משמעותיים אחרים בחייו.

 

 

5 סיבות שכיחות לעיסוק יתר באוכל בקרב ילדים:

 

חוסר בהירות וסדר בנושא האוכל – 

ילדים חייבים סדר, כדי שיוכלו להבין וללמוד כיצד להתנהל בעולם. 

חוסר עקביות סביב אוכל יוצרים אצל הילד בלבול, כאוס ובעיקר חוסר ביטחון סביב הנושא. 

מזון משתייך לצורך של השרדות שקיים בנו.

כשילד גדל ללא סדר ובהירות לגבי זמני הארוחות שלו ולגבי התוכן שלהן, 

סיכוי גדול שיפתח עיסוק יתר, ואפילו חרדה.

 

השפה בה אנו משתמשים בהקשר האוכל – 

אם בבית אנו מרבים באמירות של הימנעות או הגבלה  כמו: 

"את זה אני לא מרשה לך לאכול", "האוכל הזה הוא רעל", 

"זה לא נכנס אלינו הביתה", "מזה אתה יכול להיות רק ביס קטן" וכו'.

יתכן שיפתח חרדת החמצה (Fear of Missing Out-FOMO)

שזהו רצון עז דווקא לאותם סוגי מזון מוגבל, מחשש שהוא מפסיד משהו.

 

משטר דיאטה או איסור על סוגי אוכל  – 

משטר של תזונה קפדנית קיצונית או מניעת סוגים מסוימים של אוכל, 

שוללים מהילד את הגישה למגוון רחב של מזונות, שיכולה להיות קריטית להתפתחות הגופנית והמנטאלית.

אבל גם מעוררים אצלו דחף חזק לקבל בדיוק את מה שאסור לו ("מים גנובים ימתקו").

 

כשאוכל הופך לנחמה – 

חלק מהילדים מוצאים באוכל פיצוי, נחמה ובטחון. 

זה קורה בעיקר בזמנים של מצוקה נפשית גם אם מינורית בעיני מבוגרים במעברים (כגון: מעבר גן, מעבר דירה - אפילו באותה שכונה) 

או ממש בשינויים מהותיים שעלולים להתפתח עד לכדי טראומה (מעבר דירה דראסטי, גירושין, איבוד בן-משפחה וכו').

 

הפחד מרעב – 

כשהילד חש כי הצורך ההשרדותי  למזון אינו מתמלא.

אם מתוך מחסור אמיתי, או גם מתוך חוסר ארגון משפחתי או כל סיבה אחרת.

הילד יכול לפתח דאגה כלפי השגת אוכל, ואפילו פחד מרעב.

זה יגרום לו לעסוק בנושא התזונה והאוכל כדי להשיג וודאות ובטחון.

 

 

מה לא עושים?

לא מרגישים אשמים!

כי אשמה לא מקדמת אותנו לשום מקום.

 

 

מה כן עושים?

התפקיד ההורי הוא לעזור לילד לשוב לפתח מערכת יחסים תקינה עם האוכל.

 

לכן מומלץ:

  • להקפיד על מסגרת של ארוחות מסודרות -  לאורך היום כולו, ורצוי לשלב מאכלים שהילד מעדיף.
  • לא להעיר על אוכל - אפילו כשמדובר על ילד עם אובססית מזון.
    הערות או נזיפות יכולות להחמיר את המצב ולגרום לילד לבושה ואשמה.
  • דוגמה אישית – ילדים מחקים את הוריהם, היחס שלכם לאוכל משפיע על ילדכם. 
    הקפידו לבחון ולשקם את מערכת היחסים שלכם עם המזון, ובכך תעזרו לילדכם לסגל לעצמו הרגלי אכילה בריאים ונכונים יותר.
  • ארוחות משפחתיות - הארוחה המשפחתית מספקת מסגרת תמיכה מנטאלית לבסיס וביטחון.
  • הדרכה חיצונית - במידה ונדרש, במצב בו אתם לא בטוחים בדרך ומרגישים שאתם זקוקים לעזרה, 
    קחו הדרכה או ייעוץ שיעזרו לכם לעשות את הצעדים הנכונים לקראת משפחה בריאה ומאושרת.

 

 

שלכם,

שרון לין

 

הכותבת, שרון לין, היא ספורטאית ומאמנת לאורח חיים בריא.

שרון לין מקימת האתר "כושר מתחיל כאן!", שמטרתו לקדם את האורח החיים הבריא ולשלב בו ספורט,
כמו-כן לעודד ולקדם את הספורט החובבני והמקצועי.

שרון מפעילה גם קבוצת פייסבוק של "כושר מתחיל כאן!"