להשיג את הטוב ביותר • אינפוגן גני ילדים

אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

הגדרת גבולות

להשיג את הטוב ביותר

ליאור עמית | 24.07.2017

למה הילד שלנו מתנהג כל כך יפה בגן ובבית לא? למה יש פער בין מה שאנחנו מצליחים להשיג לבין מה שהגננת מספרת?

לפעמים אנחנו מביטים על תפקוד הילד שלנו ונראה לנו שיש לו אישיות מפוצלת.
בגן הוא מסדר את הצעצועים בהם שיחק, נועל את הנעליים לבדו, ואפילו לגמרי עצמאי כאשר הולך להתפנות. בבית, הוא מייבב בכל פעם שאנחנו מבקשים ממנו להרים משהו, מתעקש שנטרף אליו לחדר האמבטיה בכל פעם שהוא צריך להתפנות, ולפעמים אפילו פינוק יוצא דופן בבקשות "תאכילו אותי" או "רוצה על הידיים".
ברור שהגננת שלו יודעת משהו שאנחנו לא...

לא אחת אנחנו תוהים: "למה הילד שלי מתנהג יפה יותר כלפי כל אחד אחר מאשר אלי?"
התשובה הפשוטה: הילד שלך בודק את הגבולות שלו איתך כי הוא סומך עליך שתאהב אותו -  לא משנה מה.

אספנו 15 טיפים שימושיים מאנשי חינוך ותיקים, איך אפשר לצמצם את פער ההתנהגות בין הבית לגן:

 

קידום העצמאות

צריך להכיר בעובדה שילדים מסוגלים בדרך כלל לעשות יותר ממה שרבים מאתנו חושבים.
מגיל 3 הילדים מסוגלים להתמודד עם מטלות יומיומיות פשוטות, כך נוכל לעודד אותם:

1. הגדרת ציפיות – להגדיר לילדים בדיוק מה אנו מצפים שיקרה מראש, ולעמוד על כך שיבוצע בהתאם. אפשר להסביר לילד בן 3 שבסיום הארוחה יפנה את צלחתו אל השיש (רצוי צלחת שאינה שבירה). פעולה פשוטה וברורה. נסביר זאת בתחילת הארוחה ונוודא שיעשה זאת בסופה. בהתחלה נצטרך, כנראה, להזכיר זאת יותר מפעם אחת.

2. להתנגד לעשות עבורם את מה שהם יכולים לעשות בעצמם -  אמנם זה יכול להיות מהיר וקל יותר לעשות את זה בעצמנו, אך זה לא יעזור להפוך את הילד שלנו יותר עצמאי.
פעולות פשוטות כמו לאסוף את הבגדים שפשטו לפני המקלחת לסל הכביסה, או ללבוש מעיל – אין סיבה שנעשה זאת עבורם.
אפשר תמיד לפתח רגש גאווה ועצמאות על-ידי שאלה: 'אתה רוצה שאני אעזור לך או שאתה יכול לעשות את זה בעצמך?' המילים האלה לרוב הן כמו קסם, הילדים תמיד רוצים לעשות את זה בעצמם.

3. אל תעשו מחדש את מה שהם עשו - אם הילד מסדר את המיטה שלו, יש להתנגד לדחף להחליק את השמיכות בעצמנו. אפילו אם הוא מתלבש בפסים ונקודות, נחמיא לו על הבחירה המסוגננת שלו. אלא אם כן זה הכרחי... אל תתקנו את מה שהילד שלך מבצע הם מבחינים ב"תיקונים" שלנו, וזה עלול להרתיע אותם מלחזור על פעולות אלו.

4. תנו להם לפתור בעיות פשוטות – כשאנחנו רואים את הילד מנסה להרכיב צעצוע או לתפוס כדור שמסרב להיעצר בידיים הקטנות. בתנאי שהם בטוחים, אל תמהרו לעזור, כשאתם מאפשרים לילדים רגע כדי לפתור את הדברים בעצמם, אלה הם רגעים לבניית אופי.
זה טבעי לרצות לעשות הכל מושלם, אבל אם אנחנו עושים, אנחנו שודדים מהילדים שלנו את ההזדמנות לחוות הצלחה.

5. הקצו מטלה - להגדיר לילד אחראיות על משימה פשוטה. כך נוכל לבנות את הביטחון ואת תחושת ההישגיות.
ילד שהוטל עליו להשקות את הצמחים או לרוקן את מייבש הבגדים עשוי להאמין שהוא יכול גם לעשות דברים אחרים כמו להתלבש או לסדר את צעצועיו.
רק חשוב שזו תהיה מטלה בעלת משמעות אמיתית, ילדים יודעים לזהות מתי הם מבצעים מטלה פיקטיבית שאינה תורמת דבר. המטרה היא להראות לילד שהוא מסוגל, והוא תורם למשפחה.

 

שיתוף פעולה מנצח

מטרות רבות אפשר להשיג ביתר קלות אם נצליח לגרום לשיתוף פעולה.


6. שבחים - השבח הוא המפתח, במיוחד אם הילד שלך אינו בשלב שיתופי.
נסה לאתר התנהגות חיובית ותגמל בשבחים עליה (שבח על התנהגות חיובית שבוצעה, לא על כל דבר).
ילדים חוזרים על התנהגויות שמקבלות תשומת לב.

7. לפתח שגרה צפויה - הילדים משתפים פעולה בגן גם משום שהם יודעים מה מצופה מהם בכל שלב של היום ומה עוד לפניהם. הילדים עוקבים אחר הגננת יום אחרי יום, כך שהם לומדים מהר מה הם אמורים לעשות, ואחרי כמה זמן צריך בקושי להזכיר להם.
לכן, כדאי להחליט על כמה פעולות שגרתיות קבועות, זה מקל עליהם: לדוגמה, מתלבשים לפני ארוחת הבוקר. או: כשאנחנו באים מבחוץ, אנחנו רוחצים את הידיים. אין סיפורים לפני השינה עד שכל הילדים החליפו לפיג'מות.
בסופו של דבר, בעקבות שגרה שכזו שהופכת ל"חוקי הבית" הדברים ייטמעו בהתנהגותו של הילד.

8. להקל על כובד הדברים - אם הילד מסרב לעשות משהו, נסו להפוך אותו למשחק.
הומור ומשחק הם שני כלים נהדרים שהורים שוכחים לפעמים בלהט הרגע.
אפשר על ידי משחק ב"חנות נעליים", לגרום לילדים לסדר את הנעליים שחלצו ברחבי הבית.
או "בוא ננחש מה אכלת היום?" – לילד שמסרב לפתוח את פיו בצחצוח השיניים, לעתים יפתחו  ברצון כדי שנוכל "לחפש" שאריות בשיניהם הטוחנות.

9. הקדמה למעבר -  אם הילד נכנס להתקף זעם בכל פעם שאנחנו מודיעים שהגיע הזמן להחליף מהלך, כלומר: לסגור את הטלוויזיה, או להפסיק לשחק ולבוא לאכול, או לעזוב את הבית של חבר.
זה יכול להיות שאנחנו לא מאפשרים מספיק מראש התארגנות מוקדמת.
בגן מאפשרים לילדים לדעת מתי המעברים מגיעים, אז יש להם זמן לסיים את מה שהם עושים. אם אם נרצה לעזוב את הבית של חבר ב-18:30, להזהיר את הילד ב 18:15 שיש עוד חמש דקות נוספות כדי לשחק, ואז צריך להפסיק לשחק ולסדר את הצעצועים חזרה. אפשר להיעזר בשעון טיימר שיצלצל ויודיע (בצורה אובייקטיבית) שתם הזמן.

10. מינון תגמולים -  אם הילד עובד תמיד עבור פרס, הוא לא ילמד את הסיבות האמיתיות לעשות דברים. צריך לסדר את הצעצועים שלו כי בני המשפחה עלולים לפול עליהם או לדרוך ולשבור אותם. מתי כן תגמול עוזר? כדאי לשמור על שימוש בפרסים על מאמצים סופיים, כגון אימון גמילה.
אבל, להימנע מלהציע פרסים על דברים יומיומיים, כגון ההלבשה או צחצוח השיניים.

11. הצג אפשרויות מובנות - בהתחלה, הילד לא תמיד יעשה את הבחירה הנכונה, אבל בסופו של דבר הוא, כי הוא יראה כי הבחירה הלא נכונה היא לא מקבל אותו מה שהוא רוצה.
ליתר ביטחון, אם אתה רוצה את הילד יבחר באפשרות א', הצג אפשרות ב' שהיא פחות אטרקטיבית.

12. שפה חיובית שמניחה שיתוף פעולה – שינוי נוסח ההנחייה, משפט כמו: "אם תסיים לסדר את הצבעים שלך במקום, אנחנו נוכל ללכת לגינה", משפט שכזה מאפשר לילד לא לסדר את צבעיו ולא ללכת לגינה. נסו במקום זאת: "כשתסדר את הצבעים שלך, נלך לגינה". (לקריאה נוספת על שפה מקרבת ותקשורת חייובית בבלוג של יעל שוורץ "הלוחשת להורים ולגננות").

 

משמעת אפקטיבית

משמעת הכרחית להשגת התנהגות נעימה והגדרת גבולות.

 

13. הפניה מחדש - אם הילד קופץ על הספה או חוטף את הבובות של אחותו הגדולה, ניתן להסיח את דעתו על ידי הפנייתו לפעלות אחרת. האם הוא רוצה לצייר ציור או לקרוא סיפור קצר יחד....

14. לערב אותו בתיקון עוולותיו -  אם הילד קשקש על קיר החדר, נקו את הקיר יחד (לשתף אותם בפתרון הבעיה שיצרו). אם הפילו מגדל קוביות של חבר למשחק, תבקשו מהם לעזור לבנות אותו מחדש.

15. אל תדחו משמעת -  אם נדרש לנזוף בילד על התנהגותו יש לעשות זאת מיד
 אל תדחו את ההתמודדות 'חכה עד שנגיע הביתה ...', כשאנחנו מגיעים הביתה, הילד כבר שכח את האירוע. באופן דומה, ביטול טיול לספארי ביום שבת לא אפקטיבי בגלל התפרצות שהייתה ביום חמישי, וזה לא ימנע התפרצויות עתידיות; זה מרגיש לילד כמו עונש אקראי.