אינפוגן גני ילדים

בחודשים האחרונים עם כניסת מסכות הפנים לחיינו,
האקדמיה ללשון העברית נדרשה לדון בסוגיה זו.
כאשר כולנו נאלצים לכסות את הפה והאף במסכה, 
נותרנו תוהים – איך קוראים לפעולה הזו?

כנראה שהפועל המתאים ביותר בהקשר של המסכה הוא עָטָה.
לעטות מסכה.

לעטות

הפועל עָטָה נזכר בתנ"ך בהקשר כללי של לבישה.
הוראתו העיקרית של הפועל עָטָה היא כיסוי ועיטוף. 
בימי קדם החולים במחלת הצרעת נדרשו לעטות בד על פניהם עד למקום השפם, 
כלומר לכסות את פיהם - שלא תופץ מחלץתם מנשימתם. 
היות והצרעת נחשבת מחלה מדבקת. 
אם כן תפקיד העטייה כאן הוא ממש כמו בימינו.

לחבוש

הפועל חָבַשׁ מציין ביסודו כריכת בד.
אם תחבושת על פצע, או אם כיסוי לראש. 
בעבר היו מקובלים כיסויי ראש מבד כעין תחבושת ועל כן חבשו אותם, 
כלומר כרכו אותם סביב הראש, 
ומכאן השימוש המורחב היום בפועל חָבַשׁ לכיסויי הראש בכלל – גם בכובע מצחייה או קסדה. 

לכן אין זו שגיאה להשתמש גם בפועל חָבַשׁ – 
כשם שחובשים כובע על הראש כך חובשים מסכה על הפנים.

לשים

המילה מסכה נזכרת בתנ"ך במשמעות שונה מזו של ימינו, לציון 'כיסוי פנים'. 
מכאן שגם את המסכה של ימינו אפשר לָשִׂים. 
אלא שבהקשר זה הפועל שָֹם מביע בעיקר את הפעולה הראשונית של הצמדת המסכה לפנים.
ולא מתאר את המצב המתמשך של הפנים המכוסים במסכה.