אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

יוקר המחיה

האם מחירי הגנים פוגעים בילודה?

מערכת אינפוגן | 23.12.2014

עוד ועוד הורים מפחדים מהמחיר הכלכלי של הולדת ילד נוסף. חלקם דוחים או מוותרים לגמרי. האם מדובר בתופעה זניחה או במגמה?

אחד מכל שלושה ילדים בישראל הוא ילד עני לפי דוחות העוני האחרונים. בשנים האחרונות, יותר מתמיד, היו מי שהטילו את האחריות לכך על ההתנהלות הכלכלית של ההורים וקראו ל"תכנון משפחה" אחראי יותר.

 

לא מפתיע, לכן, שהורים רבים חושבים היום פעמיים לפני הולדת ילד נוסף.

 

בכתבה שפורסמה אתמול תחת הכותרת "רוצים עוד אחד, ואין כסף" מציגים כתבי ynet את סיפורה של משפחת פיאטקובסקי. דתיים לאומיים תושבי הנגב, הוא משרת קבע, היא טכנאית באוניברסיטה.

 

בני הזוג, כיום הורים לשלושה, מספרים בכתבה שהיו רוצים לעשות ילד רביעי אך הם לא יכולים להרשות זאת לעצמם מסיבות כלכליות. הם חישבו ומצאו שעל ילדם הראשון הוציאו בשנה הראשונה לחייו כ-50 אלף שקלים, ולמרות שהם צרכנים נבונים ולמדו לחסוך, הם פשוט לא מסוגלים להוציא סכומים כאלה כשהם כבר מגדלים שלושה ילדים.

 

תופעה הולכת ומתרחבת

 

הכתבה הזו מצטרפת לכתבות אחרות מהזמן האחרון, שמשמיעות קולות דומים. בחודש שעבר במאקו, בכתבה "ניכוי שליש" נטען ש"יוקר המחיה הרג את החלום המשפחתי על שלושה ילדים". 

 

כתבת ערוץ 2 ששודרה בשבוע שעבר, הציגה זוג עם ילד אחד שויתר על ילד שני ועשה הפלה להריון לא מתוכנן, בגלל המצוקה הכלכלית בה הוא נמצא. האם הסבירה שההוצאה על ילד נוסף לא תשאיר למשפחה מספיק כסף לשכירות, והיא מעדיפה להישאר עם ילד אחד מלגדל שני חסרי בית.

 

התופעה לא חדשה, אבל שומעים עליה יותר ויותר בשנים האחרונות. כולנו נתקלנו בכותרות כמו "שוקלת לסיים את ההריון: איך אכלכל ילד שני", "אני מתה לעוד ילד אבל אין לי כסף", "המשפחה הישראלית מתכווצת" וכדומה, בעיקר מאז מחאת האמהות שהעלתה את המודעות למצוקות ההורים. 

 

בעיתונים הכלכליים פורסמו, בין היתר, אפילו כתבות שממליצות לא לעשות יותר משני ילדים, כי "ילד שלישי פירושו עוני".

 

תפקידם של גני הילדים במשוואה

 

מחקר שפרסם בנק ישראל באפריל 2014, מצא שהסיוע שהמדינה מעניקה לזוגות צעירים הוא הנמוך ביותר במדינות ה-OECD. המחקר מציין את עליית מחירי הדיור, ובכלל זה מחירי שכירות, כגורם המשמעותי ביותר לשלב הנוכחי במצוקה הכלכלית של הורים צעירים, המשפיעה על תכנון המשפחה.

 

ההורים מדברים בעיקר על ההוצאות הגדולות מסביב ללידה, ועל ההוצאה השוטפת הגדולה על חיתולים ותחליפי חלב. אבל בסופו של דבר ההוצאות הגדולות ביותר בשנות החיים הראשונות של הילד הן כמעט תמיד על מטפלות ועל גן או פעוטון. 

 

הסובסידיות להן זכאים 86% מההורים לילדים במעונות היום (הכפופים למשרד הכלכלה) לא פותרות את הבעיה. גם משום שאין מספיק מעונות וגם משום שעבור הורים מהעשירונים התחתונים אפילו הוצאה חודשית מופחתת של 1000 שקלים בקירוב לילד במקום 3000, היא הוצאה כבדה.

 

עד שתגיע הסטטיסטיקה

 

עד כמה רחבה התופעה של הורים שמעכבים הולדת ילד או מוותרים עליה לגמרי מסיבות כלכליות, לא ניתן ללמוד מטבלאות הלמ"ס. ממילא רובן מתייחסות לשנים קודמות - 2012, 2009 או קודם – ולעולם לא למה שקורה ממש עכשיו. 

 

אנחנו יודעים שהמשבר הכלכלי האחרון פגע מאד בילודה בארה"ב ובמדינות נוספות. בישראל המגמות מורכבות יותר ומשתנות ממגזר למגזר (ראו גם: "האם המצב הכלכלי משפיע על שיעורי הילודה בישראל"). 

 

בטווח הקצר לפחות השינויים בתמונה הדמוגרפית הכוללת הם זניחים. יעברו שנים עד שנדע כיצד ועד כמה השפיעה המצוקה הכלכלית של מגזרים שלמים בישראל על הילודה.  

 

ואדרבא – אם מדובר בבעיה שהיקפה מצומצם, אז כנראה שגם לא יהיה יקר מדי לטפל בה. מדינת ישראל יכולה לעזור קצת יותר להורים.