אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

פורים

על חינוך ועל אנושיות

ליאור שליו | 04.03.2011

זה סיפור על בית ספר באזור פחות נוצץ בעיר הגדולה בסיפור הזה יש גיבורים בית ספר ביאליק רוגוזין תל אביב

 

 

זה סיפור על חינוך ועל אנושיות במדינתנו הקטנה.

 

זה סיפור על בית ספר ביאליק רוגוזין ( מגן ילדים עד תיכון ) באזור פחות נוצץ בעיר הגדולה.

בסיפור הזה יש מספר גיבורים ונחלק אותם ל 2 קבוצות:

אנשי החינוך והילדים עצמם.

 אנשי החינוך בבית הספר הזה הם יוצאי דופן, הם מגיעים מכל האזור במיוחד כדי לחנך בביה"ס הזה ספציפית.

הם אנשי חינוך בכל רמח איברם, הם מגיעים אל הגן ואל בית הספר מתוך תחושת שליחות אמיתית של לחנך את דור העתיד לערכים שברוב המקומות כבר שכחנו את קיומם.

 הם מקבלים שכר רגיל לאיש חינוך אך משקיעים מזמנם הפרטי עד אין קץ.

זה לא אירוע חריג לראות גננת או מורה עדיין במבנה בשעה 7 בערב.

אנשי החינוך האלו עושים את המהפך האמיתי שרובנו רק קוראים עליו מעל דפי העיתונות.

 

 ולגיבורים הלא פחות חשובים- הילדים עצמם.

הילדים בבית הספר הזה מגיעים מ 48 ארצות שונות. הם מגיעים מכל גוון וצבע שישנו על הסקאלה.

המשותף לכולם ראו זה פלא – הם כולם דוברים עברית.

תוכלו למצוא כאן מכל הדתות: יהודים, מוסלמים, נוצריים.

מכל מדינה גם כאלו שאין לישראל קשרי חוץ עמן.

יש כאן ילדי ישראלים ותיקים, עולים חדשים,עולים ותיקים,ערבים ישראלים, ילדי עובדים זרים מכל מדינה אפשרית, פליטים מסודן.

כולם נמצאים במבנה אחד במסגרת חינוכית אחת מגן ילדים ועד תיכון.

בבית הספר הזה יש קסם מיוחד במינו, הוא סמל אמיתי לכך שניתן לעשות מהפכות בתחום החינוך אם רק רוצים ואם רק מוכנים לתת.

 ילדי הגן אשר רובם נולדו כאן בישראל גדלים אל תוך עולם של סובלנות כלפי האחר, בעינם הם כולם ישראלים לא משנה איזה צבע עור או מהיכן הגיעו ההורים של השני.

זה ברור מאליו בשבילם שכול בני אדם בלי הבדל של דת גזע או לאום הם שווים, ה"אחר" בשבילם הוא מי שאינו ישראלי, כאשר ישראלי בשבילם זה מי שגדל כאן ודובר את השפה.

 

 זה מדהים לראות איך בגיל כל כך צעיר בגלל נסיבות החיים ילדים קטנים מסוגלים להיות כל כך תמימים ואמיתיים לגבי תפיסת ה"אחר", תמימות שלנו בתור מבוגרים חסרה כל כך כי אנו מורגלים כבר לשים תוויות על כל אחד.

בעיני הילדים הם כולם אותו הדבר, הרי הם לומדים בגן ביחד וכולם דוברים עברית אז מה כבר יכול להיות "שונה".

 

בית הספר על הגן ילדים שבו הוא דוגמא ומופת לטעמנו לישראליות לחמלה וליכולת הנתינה שרבים מאיתנו כבר שכחו מקיומה.

פתאום במקום כזה ניתן לראות ישראל אחרת, אופטימית, שורשית ואפילו פטריוטית.

אחוז הגיוס מביה"ס הזה הוא גבוה מאוד – הילדים בבית הספר שאינם יהודים רואים עצמם ישראלים לכל דבר וכפועל יוצא רוצים לתת בחזרה למדינה דרך שירות צבאי מלא בהרבה מקרים ביחידות קרביות.

להם זה ברור מאליו שעליהם לתת חזרה לקהילה ולמדינה שבה הם גדלו. פשוט כי הם רואים עצמם כישראלים לכל דבר.

 

השבוע התבשרנו כי סרט על בית הספר זכה באוסקר – הסרט "strangers no more" מציג את סיפורם של 3 ילדים ממקומות שונים בעולם אשר הגיעו לישראל ואל בית הספר

ואת תהליך ההתאקלמות של הילדים בחברה הישראלית ובמערכת החינוך של ביה"ס ביאליק רוגוזין.

הסרט הזה מייצג את מדינת ישראל ואת הישראלים בכלל בצורה שאנו שואפים לתפוס את עצמנו.

הסרט והפעילות של המחנכים בבית הספר עצמו מראה פן אחר בישראליות אשר לרוב איננו נחשפים אליה בעיתונות או הטלוויזיה הארצית.

פן של נתינה ללא גבולות וללא רצון לקבל משהו חזרה, ישראליות אכפתית, צברית וסובלנית אשר אינה מבדילה ומפרידה בין אחד לשני אלא מאחדת ומגבשת.

 

 

בית הספר ביאליק רוגוזין מייצג את מה שיפה במדינת ישראל, את זה שאנשים מוכנים לתת מזמנם כדי לשפר את פני החברה בישראל, רוצים לחנך את דור העתיד בצורה המיטבית עם המון השקעה ולא למען תמורה אלא למען מטרה של חברה סובלנית ואכפתית יותר.

אנשי בית הספר מראים לכולנו שהחינוך גם בגיל הרך מתחיל בהרבה יחס ואהבה, אכפתיות וסובלנות ובקבלה של האחר והשונה.

זה שיעור שכל הורה, מורה, גננת או גן ילדים צריך ללמוד אותו, שאלו הם אבני היסוד של חינוך טוב בישראל 2011 ושאולי בעזרתם העתיד כאן יראה יותר טוב ויותר סובלני כלפי האחר.

 

רוצים לשמוע עוד על בית הספר וגן הילדים שבו הכנסו ל: ביאליק רוגוזין בפייסבוק

רוצים להתנדב בעדלאידע שתתקיים בבית הספר ב -18 למרץ אתם יכולים להרשם בפייסבוק או באתר הייעודי:

  

גילוי נאות: כותב מאמר זה מתנדב מספר שנים בבית הספר.