אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

קשרים חלשים

כוחם של קשרים חלשים

דר' עדה בקר | 11.11.2012

אני לא רוצה לשבת לידו? למה כדאי לך לשבת בגן על יד הילד המנוזל?כל מי שעבד אי פעם בגן ילדים (גננת, גנן, מטפלת, הורה תורן) מכיר את הטרוניה הזו

 

ילד אחד לא רוצה לשבת ליד ילד אחר.

למה?

ואכן זו התלבטות...

 

 מאלף ואחת סיבות:

•    יש לו נזלת (או סמרק אם אתם מעדיפים)

•    יש לו ריח לא טוב

•     אני לא חבר שלו

•     אני לא אוהב אותו

•     אני לא מכיר אותו

•     הוא מכוער (מה שזה לא יהיה)

•     הוא  הרגיז אותי

•     הוא דוחף

•     הוא לא יודע לשחק ב..

 

מה עושים?

את השאלה הזו שואלות אותי גננות שוב ושוב: האם לחייב ילדים לשבת על יד ילדים שהם אינם מחבבים? או האם זו זכותו של ילד לשבת רק ליד ילדים שהוא מחבב או אוהב. גם אנחנו לא היינו רוצים שיחייבו אותנו להיות בקשר עם אנשים שלא נעים לנו בחברתם.

והיום יש לנו תשובה ברורה למה כן כדאי לילדים שלנו (ולנו) לשבת על יד ילדים כאלה. את התשובה מציע לנו חוקר בשם מרק גרנובטר. אבל חכו עוד רגע, אספר לכם עליו ועל המחקר שלו בהמשך.

 

בינתיים אני רוצה לספר לכם על גננת אמריקאית בשם גרייס פיילי (Paley) , שהחליטה לא לעבור על דחייה של ילדים לסדר היום, ומבלי לעורר לגביה דיון חברתי רציני. היא טענה שגננות ומורים מאפשרים לילדים לדחות זה את זה מתוך אמונה שילדים צריכים להיות חופשיים לבחור את חבריהם.

פיילי אמרה דבר אחד פשוט: בביתם - ילדים חופשיים לבחור את חבריהם כרצונם. במסגרת החינוכית – הם חייבים להיות בקשר מכבד עם כל אחד מהילדים. 

 

פיילי הציעה שמחנכות תשרינה בכיתה אווירה שלא תעודד (או אף תרתיע) דחייה של ילדים אחרים. 

 לדעתה, תפקידם של מחנכים הוא ללמד חיברות! לכן תכנית למניעת דחייה צריכה להיות חלק מתכנית הלימודים.

 

לדעת פיילי, חשוב להציג את החוק לאיסור דחייה כבר בשבוע הראשון לשנת הלימודים עם שאר חוקי כיתת הגן, כך שהחוק והרעיונות שבבסיסו יהפכו לחלק מהאווירה הרגשית של הכיתה והילדים לא ירכשו את מה שפיילי מגדירה כ"הרגל הדחייה" .

לדבריה,  חשוב שילדים מקובלים ילמדו שמשחק עם כל ילד וילד יכול להיות מקור הנאה, גם כשהמשחק הוא עם ילדים שנראים כלא מושכים, לא מעניינים ולא מקובלים. ומצד שני, ילדים לא מקובלים ישפרו את  מיומנויות המשחק שלהם דרך היכולת לשחק עם ילדים יותר מיומנים ויותר חברותיים.

בעקבות שילוב החוק בכיתות הגן שבהן לימדה, כתבה פיילי ספר מרתק בשם "אתה לא יכול להגיד שאתה לא יכול  לשחק" (You Can't Say You Can't Play), חפשו באמאזון ובגוגל – (שווה קריאה).

 

אבל ...

כששלבו את החוק של פיילי בגנים ובדקו את השינוי ביחסים בין הילדים על ידי מחקר (Harrist & Bradley, 2003) עלו כמה תוצאות מפתיעות:

1.    עלה שיעור הילדים שדיווחו על כך שהם מחבבים את עמיתיהם בגן. 

2.    לא היה שינוי בהתנהגות של הילדים הדוחים כלפי הילדים הנדחים.

3.    לא חל שינוי בתפיסת העצמי של הילדים הדחויים. 

4.    החוק גרם להפרעה ברגשותיהם של כלל הילדים והם איבדו בטחון במקום שלהם במארג החברתי של

       הקבוצה.

 

איך ניתן להסביר תוצאות כאלה?

יש להן הסבר ידוע לכל מי שמכיר התנהגות של קבוצות, מכל סוג: כאשר דוחים אדם שאיננו שייך לקבוצה, החברים השייכים לקבוצה חשים קרבה רבה יותר זה לזה.

גם פיילי מצאה שילדים מאמינים שההנאה מהמשחק פוחתת אם כל אחד יוכל להצטרף, ושביעות הרצון החברתית תלויה בחלקה בשליטה של ילדי הקבוצה על הקביעה מי יכול להשתתף ומי לא. 

 

החוק  ("לדחיית הדחייה") אינו קל לעיכול. זהו חוק חברתי מהפכני (ולא רק לילדים). לכן, אם רוצים לשלב את החוק במסגרות חינוכיות צריך להיות לו ליווי ממושך עד שהילדים יפנימו את משמעות החוק לחיי היום-יום וייענו לרצון ההצטרפות של כלל הילדים, ללא האיום של החוק. וכמובן, יש חשיבות רבה לדרך בה מחנכות מתייחסות לחוק הזה ולדרך בה הן משלבות אותו בפעילויות השונות בגן.

 

עכשיו אנחנו יכולים לחזור לסוציולוג האמריקאי מארק גרנובטר ולמחקרים שלו.

גרנובטר כתב כבר לפני שנים על "חוזקם של הקשרים החלשים". בעקבות מחקריו הוא התחיל להדגיש את התועלת הרבה שאנחנו מפיקים מהכרות עם אנשים רבים שאנחנו כאמור מכנים "עמיתים" ושאינם בהכרח החברים הכי טובים שלנו. הוא מדבר על אנשים מהמעגל השלישי, אנשים שאנחנו ממעטים להיות איתם בקשר חזק, ממושך או עמוק.

 

אחת הסיבות לתופעה זו היא שאנשים שנמצאים איתנו ביחסים פחות אינטנסיביים מבחינה רגשית אולי פחות אוהבים אותנו אבל גם פחות מקנאים בנו ויתכן שדווקא הם יעשו לנו טובה ויעזרו לנו יותר מאנשים קרובים שיחסינו איתם הם מורכבים יותר.

 

גרנובטר ערך את מחקריו על מבוגרים והתעניין במיוחד בשוק העבודה ובנושא של העברת מידע בין אנשים, אבל להבנה הזו של כוחם של הקשרים שיש לנו עם עמיתים יש הרבה כוח כבר בשנות הגן.

לכן, כדאי ללמד את הילדים שלנו להיות לא רק חברים טובים אלא גם עמיתים טובים.

 

 

מה דעתכם?

 

האם קשרים חלשים עזרו לכם בחייכם? האם אתם יכולים לראות כיצד קשרים כאלה יכולים לעזור לחיברות של ילדיכם? ומה דעתכם המשמעות של הדברים לגבי כולנו כחברה? תגובות יתקבלו בברכה.

 

ד"ר עדה בקר

יועצת התפתחותית לגיל הרך

 

  הצטרפו לדף האוהדים של ד"ר בקר בפייסבוק.