אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

ילדתי שלי אל תלכי לבדך

פסח חג החירות

ליאור שליו | 17.03.2016

חג הפסח הגיע ואיתו מוספי החג הכלכליים של כלכליסט ודה מרקר.

חג הפסח הגיע ואיתו מוספי החג הכלכליים של כלכליסט ודה מרקר.

 

מסתבר שהחג הוא זמן טוב לעבור למתקפת פסימיות בכל מה שקשור למוסף החג.

 

מוסף דה מרקר תחת הכותרת – "המשפחה בממתינה" , החליט לדון ב"כמה עולים רגשות האשם שלכם כהורים" , מדוע אנו כהורים לא מספיקים לראות את הילדים ולמה בחול יותר טוב.

 

מוסף כלכליסט בישר לנו על מות מעמד הביניים בישראל, עם כתבות בסגנון " אם הייתי היום בן 30 עם ילדים, הייתי מודאג מאוד" , "מעמד הביניים כרה לעצמו בור" , ו"מעמד תחת לחץ".

 

 

רוב הכתבות עסקו באיזון העדין שבין משפחה ועבודה, הורות נכונה וניהול כלכלת משפחה, אך רובן ככולן בחרו לבחור בצד הפסימי של המטבע.

 

האמת תאמר כל אחד מאיתנו יודע עד כמה קשה להקים כאן בית ומשפחה, עד כמה המשכנתא יכולה לחנוק וכמה משכורות אדם עם משכורת ממוצעת צריך לחסוך כדי לקנות רכב משפחתי.

 

אנחנו יודעים זאת ( חלקנו יותר וחלקנו פחות – אך עדיין מכירים את הנושא ) פשוט כי מדובר ברובנו, אנו חיים את החיים הללו של האיזונים, הלחצים והחלומות.

 

אנחנו יודעים שיש במדינה המון דברים שצריך לתקן, אנו רואים זאת כל יום, אף אחד לא צריך להסביר לנו כמה עולה גן פרטי כי אנו משלמים כל חודש, אנו יודעים איך היינו רוצים לגדל את משפחתנו ורואים איך בפועל אנו עושים זאת.

 

ברור לנו גם כי בחו"ל לעיתים יותר טוב, יותר קל, פחות בירוקרטיה ואורך החיים הוא רגוע יותר. שמענו, ראינו, קראנו – אך למרות זאת אנו כאן, חיים במדינה הקטנה הזו ( מקטרים הרבה אך עדיין כאן ) ולא חולמים על רילוקיישן כי המשפחה כאן ולא רוצים להגר כי רוצים שילדינו יגדלו כאן.

 

אז למרות כל החלקים השליליים שיש כאן בישראל, רובנו נשארים ( חלק מתוך הכרח וחלק מתוך בחירה ) כאן ורוצים לגדול ולגדל כאן דור המשך.

 

שלא יהיה ספק תפקידה של העיתונות בין השאר הוא להציף נושאים חשובים ורלוונטיים ומגוון הכתבות במוספים אכן מעניין וחשוב אבל לטעמנו הוא פשוט לא מתוזמן נכון.

 

כדאי היה להציף בחג החירות את הפתרונות האפשריים ואת הסיפורים היותר אופטימיים ולא רק להציג את הבעיות שלצערנו כולנו מכירים.

 

אולי דווקא בחג הפסח – חג החירות, היה כדאי אילו דווקא עכשיו העיתונות הכלכלית הייתה עוסקת קצת יותר בפתרון של איך נהיים בני חורין וקצת פחות בעבדות המודרנית ואולי שמה יותר דגש על הצד החיובי של חיינו כאן ופחות על הצד השלילי.

 

אחרי הכול את יציאת מצרים כבר עברנו ונהיינו בני חורין – עכשיו בסה"כ נשארו מספר דברים קטנים לתקן, זה הכול.

 

חג שמח ואופטימי