אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

תקשורת מכבדת

"כמה פעמים אמרתי לך לאסוף את הצעצועים?"

יעל שוורץ | 04.06.2017

הילדים לא משתפים פעולה? מרגישים שאתם אומרים משהו ובצד השני , פשוט "לא סופרים אתכם"?

לדוגמה: "תאסוף את הצעצועים" והוא בשלו, כאילו לא שמע, הוא לא מתייחס.
ואז שוב את מבקשת ...ושוב..ושוב ...

עד שמגיע הרגע בו את מרגישה שאת כבר לא יכולה יותר ואז מגיעה הצעקה: "כמה פעמים אמרתי לך – תאסוף, עכשיו ! את הצעצועים".

עכשיו זה כבר יהיה תלוי עד כמה הילד "מחוסן" מפני הצעקות האלה.

בהתחלה הצעקה יכולה לעשות את העבודה בהמשך כבר לא וגם ממנה הוא כבר לא יתרגש.
התשובה שלי :
הכל עניין של תקשורת
ועל זה ניתן לדבר שעות ארוכות וללמוד הרבה מאד, אז כל פעם אני אעלה למודעות נקודות חשובות:

ראשית –
בבקשה הורים יקרים , כאשר אתם פונים אל הילד, תפנו אליו רק פעם אחת.
ככל שתפנו אליו שוב ושוב אתם רק שוחקים את הסמכות ההורית שלכם יותר ויותר כיוון שהוא לא מגיב.
בכל פנייה אליו שנתקלת בחוסר מענה רק גורמת לעוד שחיקה בסמכות שלכם

ואם אתם יודעים שזה התהליך שיהיה – תצעקו כבר על ההתחלה.... למה לחכות ולעבור את כל התהליך?

אני צוחקת כמובן, אבל האם נראה לכם הגיוני להמשיך באותה הדרך שוב ושוב?
הרי אנחנו מבינים שהיא לא עובדת.

הגיע הזמן לעשות משהו אחר.
הקשיבו לשפה שלכם

הרבה מאד הורים נמצאים בשפה של תקשורת של הוראות, "הנחתות", ציווי. מבלי לשים לב בכלל.


למה אני מתכוונת?

"תרים את המשחק" , "תשב יפה"  "תלך לצחצח שיניים"
"כנס למקלחת/למיטה"  "תאכל את ה..."
 "תעלה... תרד... תלך... תשב... תרים... תבוא... תן לי... תקום... תאכל... תשכב..."


שמתם לב לכך?
אנחנו מדברים בשפת הוראות >>> אני קוראת לה : שפת ה- ת'.
כיצד הייתם מרגישים אם היו פונים אליכם בצורה שכזו?
האם הייתם משתפים פעולה? או שהייתם מתרגזים?
סביר להניח שלא הייתם משתפים פעולה כיוון שלא הייתם מסכימים שידברו אליכם בצורה של חוסר כבוד.

אז זהו חברים – זה בדיוק מה שאנחנו עושים כל יום מול הילדים שלנו.
ולפני שתתנגדו, תמחו, "מה פתאום, אני?"
ממליצה לכם לעצור ולנסות לשחזר שיחות.
לאמיצים שבינכם: הניחו מכשיר הקלטה בחלל הבית, תנו לו לעבוד אחר צהרים משותפים שלכם ושל הילדים ובלילה, שבו להאזין למילים שנאמרו, לאינטונציה.


"תקשורת אל" (don't)
תקשורת בה המבוגר מנחית הוראות כלפי הילד.
זוהי תקשורת שאינה מבוססת על כבוד.
אני בטוחה שאם אני אשאל כל אחד ואחד מכם אילו ערכים הוא מחנך את ילדים והם נראים לו ערכים משמעותיים וחשובים, בטוח תאמרו:  "כבוד הדדי".


אז מדוע דיבורים לחוד ומעשים לחוד?
אם אתם מאמינים בכבוד: "walk the talk"  עשו את זה - דברו בכבוד.


רוצים לעשות שינוי?
בואו נעבור לסוג תקשורת אחר, תקשורת המבוססת על כבוד.

ועל כך בפוסט הבא...

בינתיים, משימה:
חדדו את המודעות העצמית שלכם, חדדו את ההקשבה למשפטים שאתם אומרים.
המודעות וההכרה הם שלב ראשון הכרחי לפני השינוי.
בהצלחה במשימה!!!

 

 

 


הכותבת:  יועצת חינוכית (.M.A) מלווה צוותים חינוכיים והורים כבר קרוב ל-30 שנה, מאמנת ומנחת קבוצות הורים.