אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

דימוי גוף אצל ילדים

איך נסייע לילדינו לבנות דימוי גוף חיובי?

שרון לין מאמנת בהתנהגויות אכילה ותפיסת הגוף | 09.10.2018

דימוי גוף אינו עובר בגנים אך האימהות כן מעבירות לבנות – ממש כמו במקרה של ירושה את דימוי הגוף של עצמן

 

לעידן המודרני יש הרבה יתרונות אך גם לא מעט חסרונות, אחד מהחסרונות הוא הסגידה לגוף הרזה שנחשב ל"מראה המושלם", במילים אחרות – למראה של דוגמניות.
הילדים נחשפים למסרים הללו מכל עבר - מהמדיות השונות, בבית הספר, בחוגים, בתנועות נוער ובין היתר – מההורים.
ליתר דיוק – לנו, ההורים יש את ההשפעה הגדולה ביותר על הילדים בכל תחומי החיים, לרבות בנושא הדימוי העצמי ובעיקר כאשר מדובר על אימהות ובנות.

 

הרבה ילדות רואות באימהותיהן מודל לחיקוי הן מבחינה רגשית, הן מבחינת צורת המחשבה וגם מבחינה חיצונית.
האמא היא האשה הקרובה ביותר לילדה והילדה לומדת ממנה כיצד להפוך לאשה. 

 

הילדים לומדים על המציאות דרך תגובותיו של ההורה

ההורים משקפים לילדיהם את המציאות.
אותה קולטים הילדים דרך תגובותיהם, ובשל כך, כשאם אינה מרוצה מהמראה החיצוני של עצמה ואפילו משתמשת במילים עוצמתיות כמו למשל: "אני שמנה", מבינות הבנות שזה לא בסדר להיראות כמו אימן ושלהיות שמנה זה שלילי (כמובן שפעמים רבות האם כלל אינה שמנה ומילותיה נובעות מדימוי הגוף השגוי והשלילי שלה).

דימוי גוף אינו עובר בגנים אך האימהות כן מעבירות לבנות,
ממש כמו במקרה של תורשה את דימוי הגוף של עצמן משום שדימוי גוף מתפתח כתגובה מהתנהגותו והתנהלותו של ההורה. 

בניגוד למצב בו האם אינה מרוצה מהגוף שלה, מצב בו היא מתעסקת באובססיביות ובאופן מוחצן בדיאטות, כושר ומשקל ומעבירה לילדה מסר שלא כדאי להיראות כמו.
כשהאם מרוצה מהגוף שלה עולים הסיכויים שביתה תהיה מרוצה אף היא מגופה. 

התרבות המערבית שסוגדת לרזון הלא-בריא מחנכת את הנשים והגברים, אך בעיקר את הנשים, שלהיות שמן זה חטא ולהיות רזה זו מעלה, שלהיות שמן זו בושה.
זאת בניגוד מוחלט לשביעות הרצון מגופינו אשר אינו מהווה חלק מהתרבות שלנו. 

 

איך זה מתחיל? מה גורם לחברה לסבול מדימוי גוף שלילי?

כפי שאמרתי בתחילת הכתבה – הכל מתחיל בבית!
כשההורים מקצצים בפחמימות, סופרים קלוריות באופן מוחצן, מביטים במראה ומכנים את עצמם בשמות לא מחמיאים כמו: "שמנה", "דובה" ושאר אמירות "חיוביות" שכאלו.
הילדים שומעים, רואים ומושפעים מהדעות והאמונות של ההורים.
הילדים מקשיבים לשיחות וקולטים את המילים החותכות גם אם ההורים לא יודעים שהם מקשיבים וברוב המקרים המסרים מופנמים והופכים להיות חלק מתפיסת עולמם.
לאחר שהמסרים הוטמעו הילדים מחקים את ההורים ודפוסי המחשבה וההתנהגות נשארים אתם לכל החיים, נראים ומועברים גם לחבריהם.

 

עם זכוכית מגדלת על מצבים שמוכרים לנו

אני יודעת שלא מדובר על תכנית זדונית ושההורים לא מתכוונים להעביר את המסרים הללו.
ברור לי שמדובר ברגעים קטנים, באמירות והתנהגויות שנובעות מחוסר מודעות להשלכות אך בדיוק ברגעים הללו,
בהם איננו שמים לב אנו שותלים בקרב הילדים את האמונות המגבילות וגורמים להם לפתח חוסר שביעות רצון בנוגע לגופם.

לפניכם מספר דוגמאות שגרתיות מהחיים:

  • כשאנו אומרות שפעם היינו רזות ויפות (בלי לומר את הדברים אנו בעצם אומרות שהיום איננו רזות ויפות)
  • כשאנו משבחות או מגנות אשה אחרת משום שהיא רזה
  • כשאנו משוות את גופינו לגופן של נשים רזות וחטובות יותר מאתנו ועושות זאת בקול רם או דרך נעיצת מבטים
  • כשאנו הולכות עם הבת שלנו לקניות ומספרות לה כמה קשה לנו לקנות בגדים וכמה סבל זה גורם לנו
  • כשאנו לובשות בגדים שמסתירים אזורים מסוימים בגופנו ורוכשות לבנותינו בגדים שיסתירו אזורים מסוימים בגופן

 

תרבות שלמה שמקדשת את הדיאטות

למרות שנראה שהאחראיות לנושא דימוי הגוף השלילי הן בעיקר הנשים,
ניתן לראות שהסגידה לרזון והאמונה שכך צריך להראות ושגוף יפה חייב להיות רזה החלה כבר לפני עשרות שנים (זוכרים את הדוגמנית טוויגי?).

אותה אמונה המשיכה לשלוט בתרבות המערבית.
הטרנד שהחל בשנות ה-70 והוביל למכירת מקלות סלרי וכדורי דיאטה הפך לתרבות של ממש.
תרבות שלמה של דיאטות, אותה תרבות מייצרת אלפי סוגים של דיאטות חדשות בכל שנה.

ההתנהלות של ההורים שלנו ושלנו – ההורים, פוגעת בדימוי הגוף של הילדים שלנו.
התנהלות זו הינה תופעת לוואי של תרבות הדיאטות, אנו משועבדים לתרבות הזו ולכן מנסים להגן על ילדינו מפני מלחמה במשקלם, אך האופן בו רבים מאתנו עושים זאת רק פוגע בהם.

 

איך להתנהג בצורה נכונה יותר?

כפי שאמרתי – המחשבות, האמונות ואמירות שלנו משפיעות על ילדינו.
הדרך הנכונה לפעול היא לא להסתיר את המחשבות המגבילות ואת דימוי הגוף השלילי שלנו אלא לטפל בהם באופן יסודי. 
כמו כן, יש לשנות את ההתנהגות ובמקום להחמיא לילדינו על מראם החיצוני - להזמין אותם להביט פנימה ולזהות את התכונות החיוביות שלהם ואת היכולות שלהם כך שהם ירגישו שלמים וחזקים. תחושת השלמה ותחושת חוזק חשובות הרבה יותר מקבלת מחמאות על המראה החיצוני. 

עצות נוספות:

אל תגנו את הילדים אם הם שמנים או אם הם עלו במשקל, אל תשוו אותם לילדים אחרים ואל תתערבו להם בסגנון הלבוש.
דמוי גוף שלילי הוא אחת המחלות הקשות של המאה ה-21 והמחלה רק ממשיכה להתגבר.
כדי שהדורות הבאים וגם אנו נעשה את השינוי יש להיות מודעים ולנהל שיח בצורה נכונה – גם אנו המבוגרים – בינינו ובין עצמנו וגם עם הילדים. 

התייחסות שונה תוכל להפחית את תופעת דימוי הגוף השלילי בצורה ניכרת ולסייע לנו לגדל דור שיהיה שלם יותר עם עצמו.

דור שלא יעסוק במשקל באופן אובססיבי, לא ירעיב את עצמו או יתנסה בדיאטות קיצוניות ולא יבצע פעילות גופנית באופן מוגזם. 

ילדים שמרגישים טוב עם עצמם יעבירו את המסרים החיוביים גם לילדיהם וכן הלאה – לדורות הבאים,
אך כדי לשנות את מסלול הגלגל יש להיות מודעים ולהתאמץ, לא קל לשנות דפוסי התנהגות אבל צריך להתחיל איפשהו ועדיף לעשות זאת כמה שיותר מוקדם.

 

עד הפעם הבאה,

שלכם,

שרון לין אתר כושר מתחיל מכאן!

 

כותבת שרון לין היא ספורטאית ומאמנת לאורח חיים בריא.

 

שרון לין מקימת האתר "כושר מתחיל כאן!", שמטרתו לקדם את האורח החיים הבריא ולשלב בו ספורט, כמו-כן לעודד ולקדם את הספורט החובבני והמקצועי.
שרון מפעילה גם קבוצת פייסבוק של "כושר מתחיל כאן!"