אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

פתק

יש פתק? המסע הארוך מפתקים לאתרים

ד"ר עדה בקר | 08.05.2011

לפני שנים, כשבני בן ה-3 היה חוזר מהגן, אחת השאלות הראשונות שהייתי ממהרת לשאול הייתה: "יש פתק"? ועם הזמן הוא כבר הקדים אותי ב: "אמא, יש פתק"

 

 

 

 

לפני שנים, כשבני בן ה-3 היה חוזר מהגן, אחת השאלות הראשונות שהייתי ממהרת לשאול הייתה:

"יש פתק"?

ועם הזמן זה כבר הפך לריטואל כשהיה מכריז בגאוה:

"אמא, יש פתק".

 

באותן שנים היו הילדים הולכים לגן (עד הצהרים)  עם תיק קטן, בדרך כלל רקום ובו ארוחת הבוקר.

כמה שעות השקעתי ברקימת שמו על התיק, ואם הייתי ממש משקיעה הייתי גם מצליחה לרקום פרח או שניים.

התיק המופלא אכסן בתוכו לעיתים קרובות פתק מהגננת, בכתב ידה: "מחר נמרוד יהיה אבא של שבת, אנא שלחו.."

או "בעוד יומיים נחגוג יום הולדת ל... נא להביא..." או "בשבוע הבא נערוך את חגיגת הפורים.."

הייתי קוראת באזניו את הפתק בחגיגיות, וזו הייתה הזדמנות לדבר על מה עומד לקרות, ועל ילד היומולדת,

ועל עוד נושאים מחיי הגן שהתגלו בכל פעם מחדש , צצים ועולים מתוך הפתקים של הגננת.

 

המידע האחר על מה שמתרחש בגן היה נעוץ בנעצים על לוח המודעות בגן.

בדפים היה כלול מידע על הנושאים הנלמדים בגן. לא היה מקובל אז להעביר דפים אלה לכל אחד מההורים,

ולא תמיד הספקתי לקרוא את הדברים.

אבל החיים היו הרבה יותר קלים: הגננת לימדה את השירים שהכרנו, את הסיפורים שהכרנו, החגיגות השתנו אך במעט.

 

חיינו היום שונים מאוד מהחיים שחיינו רק לפני עשרים או שלושים שנים, למרות שעבר מאז רק דור אחד.

מבנה המשפחה עבר תמורות, יחסי הורים וילדים השתנו מאוד, יחסי הורים וגננות עברו תהפוכות רבות,

בקיצור: במובנים רבים, חיינו השתנו מן הקצה אל הקצה.

 

אחת המהפכות המשמעותיות ביותר שעברו על העולם בחמש עשרה השנים האחרונות היא מהפכת האינטרנט.

מה שהחל לפני עשרים שנה כרשת צבאית ואקדמית מוגבלת ביותר בשימוש הפך למרקם חברתי עצום,

כמעט ליצור חי שמסייע לנו בכל תחומי החיים במתן מידע אינסופי, בתקשורת מיידית במהירות האור עם החצי השני של העולם,

ביצירת קהילות חברתיות ובסיפוק אין ספור תכנים וצרכים – כמעט כל מה שעולה בדעתנו ניתן לעשות היום דרך האינטרנט.

 

מהפכת האינטרנט חדרה באיטיות גם לעולם הגנים.

לראשונה התוודעתי לנושא של אתר להורים לפני כ-5 שנים דרך גננת של גן פרטי שפתחה אתר כזה. היא פנתה אלי וביקשה להשתמש במאמרים מתוך

"אתר הגיל הרך" שאותם תעלה לאתר שלה.

 

הופתעתי מאוד.

לא עלה בדעתי שהפתק שלנו, זה ששירת נאמנה את הגננות של בניי, יהפוך לאתר עם כל המידע שהורים עשויים להתעניין בו:

סדר יום, תפריט, חזון הגן והגישה החינוכית העומדת בבסיסו, פרטים על הגננת ועל הצוות, צילומים של הגן והציוד,

מאמרים ברמה אקדמית וסקירות קצרות וממצות, ואפילו (או במיוחד) תמונות וצילומי וידאו של ההתרחשויות בגן, עשרים וארבע שעות ביממה.

גם כשהגן פתוח וגם כשהגן שלנו סגור.

 

האינטרנט משרת לא רק את ההורים, אלא גם את הגננת, שיכולה כעת לא להסתפק בפתק הישן והטוב אלא לצרף מידע חיוני על גבי האתר שלה:

גם בקשות ותזכורות, גם מידע חיוני ומענה לשאלות ובעיקר להפוך את הגן שלה לגן "ירוק" יותר.

מעיון באתרים רבים של גני ילדים ברשת, עולה כי עד לאחרונה לא הייתה לגננת אופציה אמיתית לבנות אתר שמהווה מסגרת תקשורתית דו כיוונית

עם ההורים ( ישנם הרבה אתרים תדמיתיים אך לא באמת אתר שיכול להוות רשת חברתית לגן –

ולמיטב ידיעתי אתר זה שאני כותבת עבורו נחשב פורץ דרך בתחום) גננות לא ממהרות לנצל עדיין את האופציה המופלאה של פורום משותף להורים ולצוות,

וכנראה שעידן הפתקים טרם פג לגמרי, אך אנחנו חיים בעולם שמשתנה במהירות, ותובע היענות מיידית מצד כולנו לצרכים משתנים ולשירותים חדשים.

 

סביר להניח, שהפתקים המתוקים עם הציורים שציירה הגננת יעברו מן העולם בשנים הקרובות. אני זוכרת אותם בחיבה,

ומקווה שגננות העתיד תשמורנה על דרכי העברת המידע האישיות והחביבות האלה גם בעידן הדיגיטלי.