אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

הבעה

אני אומר משמע אני מתכוון

ליאור גיל- אינפוגן | 04.09.2012

אנשים מביעים עצמם בדרכים שונות -כמה פעמים אנחנו כועסים והפעוט צוחק (ומצחיק אותנו)? כמה פעמים אנחנו מנסים להסביר לקטנטן כי עשה מעשה אסור?

 

למרות שהילדים מפתחים כישורים מילוליים, לרוב עוד קודם מבינים היטב את אשר אומרים להם, הם מסתמכים בעיקר על רמזים לא מילוליים.

ריכזנו מספר טיפים להעברת מסרים יעילה במצבי כעס או מניעת מעשה.

הטון והבעות הפנים משמעותיים לתקשורת הבינאישית מול הילד, ובעלי משמעות גדולה יותר מאשר המלים וההסברים שאנו אומרים בקולנו.

 

אז איך נעמיד דברים על דיוקם?

 

הבעה - יש לשמור על מבע פנים נייטרלי, אין טעם בזעף אך חיוך קל או ציקצוק מצחיק רק פוגם בהבנת המסר והופך אותו לדברי צחוק וחיבה. יש להבליע חיוכים קטנים, ש"מחליקים" לנו כי הילדון נורא חמוד כשהוא עושה פרצוף נעלב או עצוב, ונראה כי הוא הבין המסר. בפועל, הוא הבין שאין כאן כעס אמיתי ויחזור לבצע את הפעולה כי בסופו של דבר ראה כי הצליח להצחיק אותנו.

 

טון - חשוב לסיים את המשפט בטון אחיד ולא בעלייתו, שידמה לשאילת שאלה – המתפרשת כהעברת ה"כדור" לידיו. לדוגמה, אמירה כמו "עכשיו הולכים" אמורה לומר לילד כי כעת ממשיכים הלאה מהמקום הנוכחי ואנו מצפים כי יתארגן מיד ויבוא עימנו. אמירה שתתפרש כ"עכשיו הולכים?" בעצם מפחיתה מעוצמת האמירה, ומעניקה לו את הזכות להחליט לבד אם זה הזמן ללכת, וכמובן גם לסרב.

 

רוגע- לפעמים אנחנו לחוצים וחרדים, אבל מילולית מנסים להשרות על הפעוט רוגע. הוא מיד יקלוט את הפער בין תחושותינו למילותינו, ויאמין כי יש בסיס לחשוש, ואפילו יותר מכך היות ואנו מסתירים ממנו זאת. לדוגמה, יום ראשון בגן,  אנחנו אומרים לו כמה כייף יהיה ואיזה נחמד גן חדש אבל אנחנו מזיעים ומחזיקים את ידו של הקטנטן חזק-חזק. הוא ער לחששותינו והפרידה תהיה קשה עוד יותר. עלינו להירגע טרם הסיטואציה המלחיצה, לנשום עמוק, להקפיד על נימת קול רגועה וגוף רפה (שרירים לא מתוחים).

 

שתפו

תגובות