אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

הורים

שיחזור חוויית ההורות

ד"ר עדה בקר | 19.06.2016

כמה פעמים נשבענו לעצמנו "אני אהיה הורה אחר מהוריי...", כמה פעמים הבטחנו "אני לא אנהג כך עם ילדיי...", כמה פעמים חשבנו "אני אהיה הורה טוב..

 

 

האם אנו משחזרים את ההורות שאנו חווינו?

 

כמה פעמים נשבענו לעצמנו "אני אהיה הורה אחר מהוריי...", כמה פעמים הבטחנו "אני לא אנהג כך עם ילדיי...", כמה פעמים חשבנו "אני אהיה הורה טוב יותר/פתוח יותר/מבין יותר מאשר הוריי..."

 

ולבסוף, לא אחת אנו מתפלאים שמגרוננו יוצא משפט כל-כך מוכר, כל-כך "לא אני". פתאום אנחנו אומרים דברים שנאמרו לנו כילדים על-ידי אימא או מתנהגים בדומה לאבא – איך זה קרה???

 

הורים רבים רוצים להאמין שבגידול ילדם יוכלו להימנע מהמאבקים שנאבקו בילדותם, ובמקביל יצליחו להיות הורים מושלמים, בשונה מהוריהם. 

 

בכך, הם מקווים שיצליחו להגן על ילדם מפני עולמנו המסוכן והקשה, וגם להצליח לממש דרך הילד את האידיאלים האבודים של ילדותם. 

 

בשנים האחרונות נערכו מחקרים רבים שבדקו מהו האופן בו הורים חוזרים ומשחזרים דפוסי הורות שחוו בעצמם בילדותם. 

 

לא אחת, ניתן לשמוע סיפור אישי על ילדות בצל הורה ביקורתי, וכאשר אנו גדלים נשמעים מפינו משפטים ביקורתיים דומים, וחיצי הביקורת עוברים גם לילדנו.

 

דפוסי הורות

פעמים רבות אנו מסתכלים על האופן בו הורים מתנהגים כלפי ילדם, ותוהים מה קובע את דפוס ההורות שלהם? מדוע יש הבדלים במודל ההורות שאנו מאמצים לעצמנו? מדוע יש הורים המעניקים לילדם יחס אוהב, חם, מתחשב ומעמיד גבולות ואילו הורים אחרים הם עוינים, מתוסכלים וכועסים, או מתקשים בהצבת גבולות לילד ומפנקים אותו באופן מוגזם? האם הדברים קשורים לאינטליגנציה? ליכולת ומשאבים כלכליים? למעמד סוציאלי? 

 

במחקרים שבוצעו בשנים האחרונות מתברר כי הגורם העיקרי בגיבוש דפוסי ההורות הן חוויות הילדות של ההורה עצמו, ואיכות מערכות היחסים שהיו לו עם הוריו.

 

באופן לא-מודע ילדים מזדהים עם הוריהם, וכשהם מתבגרים והופכים להורים בעצמם הם מאמצים דפוס יחסים דומה עם ילדם. בנוסף לכך, דפוס יחסי הגומלין בין ההורים לילדם מועברים כמעט בשלמותם מדור לדור. 

 

הסיבה העיקרית לכך היא שילדים לומדים מהתנהגות הוריהם בתהליך למידה של צפייה וחיקוי. הורים רבים מדריכים (גם אם לא במודע) את ילדיהם לגבי הדרך בה עליהם להתייחס לסיטואציות חברתיות ולאנשים הסובבים אותם: מהי מידת הקירבה שיש לפתח עם הסובבים? כמה ניתן לסמוך על אנשים אחרים? כיצד מפתחים קשרים חברתיים ובאלו נסיבות? וכדומה.

 

חוויות הילדות שלנו כגורם משפיע על התנהגותנו

 

חוויות הילדות משפיעות ללא ספק על דפוס ההורות ומתרחשת תופעה הקרויה "העברה בין-דורית", היות ובאופיינו קיימת הנטייה להתנהג כלפי ה"אחר", כפי שהתנהגו כלפינו בסיטואציות דומות בעבר.

 

ניתן להבחין כבר בגיל הרך שילדים מתייחסים לחבריהם באופן דומה להתנהגות וליחס שהם מקבלים. 

למשל, קיימים מחקרים שמבחינים כי לדור שני של ילדים מוכים חסרה היכולת לגלות אמפטיה כלפי מצוקות של חבריהם, ולעומתם, ילדים שחווים הורות קשובה ומתחשבת מגלים פתיחות, הבנה ויכולת חברתית טובה כלפי חבריהם ומראים נטייה להזדהות ורצון לעזור להם.

 

ההורים עוד טרם לידת ילדם מפתחים ציפיות לגביו ולגבי עצמם כהורים. ציפיות אלו נובעות ומעוצבות מחוויות הילדות האישית שלהם. וכאשר אותם הורים פוגשים בתינוקם, ציפיות אלו מושלכות על מערכת היחסים החדשה שנרקמת ביניהם. 

 

זיכרון ילדותנו

הבוגר שהופך להורה פועל מתוך מוטיבציה פנימית לשחזר את חוויות ילדותו. כלומר, שואף ליצור סביבה חברתית דומה לסביבה הראשונית שלו, ולפתח את דפוס היחסים הבסיסי המוכר לו מילדותו. 

 

ניתן לעשות זאת באמצעות בחירה בבן-זוג הדומה לאחד מהורינו, שיעזור לנו לשחזר סביבה מוכרת. וכך אנו מעבירים לדפוס הזוגיות שלנו ובהמשך גם לדפוס ההורות שלנו את מאפייני האינטימיות וניהול האינטראקציות אותם חווינו בקשרים המשמעותיים בילדותנו.

 

בארצות-הברית נערך מחקר בו מצאו כי אמהות שהגדירו את יחסיהן עם ילדן כחיוביים, דיווחו בעצמן על זיכרונות וחוויות ילדות חיוביות רבות יותר, ועל דפוס הורי מקבל ומבין מהוריהן. הן גם היו בעלות דימוי-עצמי גבוה יותר מאשר אמהות שדיווחו על קשיים במערכת היחסים עם ילדיהן. 

החוקרים הניחו כי הורים, אשר החוויה האישית של שלהם בילדותם זכורה להם ברמה גבוהה של היענות, יהיו קשובים יותר לצרכי ילדם ולהתנהגותם, בייחוד להופעת סממנים של דחק וחרדה, וייענו להם בהתאם במהירות. זאת בניגוד להתנהגות ולהיענות בלתי-יעילה המאפיינת הורים אשר חוו בילדותם התעלמות או דחייה.

 

 

עולה השאלה, מה ניתן לעשות? 

 

האם אותם דפוסי הורות המוגדרים כבלתי יעילים ניתנים לשינוי, או שנגזר עלינו לחזור עליהם ולשחזרם עם ילדנו? מה שיכול לעזור להורים לשנות את תהליך ההעתקה של מערכות היחסים ושל ההעברה הבין-דורית הוא הרצון לשינוי. 

 

 

עצם הנכונות להשקיע ולהיות במודעות תמידית לנקודות התורפה והקושי שלנו לחשוב, להרגיש ולהגיב כלפי ילדינו בצורה יעילה ומקדמת – הם המקור לשינוי ולשבירת ההעברה של דפוסי התנהגות והורות בלתי אפקטיביים.