אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

פתרון קונפליקטים

פתרון קונפליקטים

  • דר' ג'פרי פיין
  • 18.12.2012

הדבר הכי חשוב שצריך לזכור בנושא המשמעת אצל ילדים קטנים זה שהיא חייבת להיות מלאת רוך, טוב לב ואנושיות, למרות שלעתים כל כך קרובות היא לא.

 

למה המבוגרים כל כך פוחדים להיות טובי לב (נחמדים) כאשר הם מנסים לחנך?

לדעתי יש לכך מספר סיבות:

סיבה אחת נובעת מהחינוך שלנו כילדים.הדרך בה אנו חונכנו כילדים.

ברגעי מתיחות אנחנו בד"כ חוזרים לדרך שגידלו אותנו, גם אם סלדנו מהיחס כלפינו.

פחד, גם מונע מאתנו להיות טובים ובעלי רוך מהסיבה הפשוטה שאנו חוששים שילדינו יגדלו להיות בוגרים גסי רוח, פוגעים וחסרי שליטה.

לפעמים אנו לא מכירים דרך טובה יותר.

 

חלק מההתנהגות שלנו כמבוגרים נובעת מהפחדים שלנו,

אשר נובעים מתחושת חוסר הודאות לגבי העתיד בעולם בו אנו חיים. בעבר,

החיים היו פשוטים יותר והתנהלו לפי דפוס קבוע:

בית ספר, עבודה, חתונה, הקמת בית ומשפחה. מאז המהפכה החברתית ב1960,

דאגות כלכליות שיצאו מכלל שליטה והקלות בתהליכי הגירושים,

יצרו דפוס חדש של דרך חיים, של זוגיות וגידול ילדים.

 

יש חששות בנושאי סמים, סקס, פשע

(מנבאים שעד 2020 אחד מתוך כל שלוש עבודות יהיו בתחום הביטחון) וחיי משפחה מעורערים.

מבולבלים ממסורות שהתנפצו ובחיפוש אחר פתרונות מיידיים,

נקלעים המבוגרים למעגל קסמים בו הם מנסים לשנות את ילדיהם במקום לשנות את התנאים המאיימים עליהם.  

 

המבוגרים מגיבים לעתים קרובות בכעס ואכזבה לילדיהם. הילדים משתוקקים לרצות את המבוגרים ורק רוצים לעשות את הדבר הנכון. במקום לתת לילדינו חיזוקים ועידוד אנו נוזפים בהם ומוכיחים אותם. מבוגרים לעתים מדברים בטון מתנשא לילדיהם, הם תובעניים וחסרי התחשבות. לעתים קרובות הם מתייחסים לילדים בצורה אחרת מאשר למבוגרים. במצב כזה נותנים לילד את ההרגשה שהוא אדם רע ולכן הוא אף יתנהג כאדם רע בהתאם. זה מקבע את הילד במקום ופוגע ביכולת שלו להתפתחות ולהצלחה על מנת שיוכל להישאר "מחוץ לקו האש". 

 

בכך, אנו יוצרים ילדים שהמבוגרים לגביהם הם האויב. אנו נלחמים עם האויב.

הם יחקו את המשמעת הקשוחה של המבוגרים בכל מערכות היחסים שלהם.

כלל זהב שכדאי לזכור:

"מה שאני מאחל לעצמי אני רוצה גם בשבילך":

"כל מה שאני מצפה ממך אני דורש מעצמי".

חשוב על ילדיך כאורחים חשובים בביתכם.

במובנים רבים זה נכון, מכיוון שהם באים ונשארים לזמן קצר.

הזיכרון שהולך איתם כאשר הם "נוטשים את הקן" משפיע עליהם ועל אהוביהם לעד.

לכן, כאשר אתם מתקשרים איתם דאגו תמיד שיהיה לכם את מלוא תשומת הלב שלהם.

רדו על ברכיים ודברו אליהם בגובה העיניים.

 

דברו אליהם באופן תקיף אך שליו.

 

*הסבירו בבירור את כוונותיכם.

אל תשאלו שאלה ("למה הכית את אחיך?"), אלא ציינו למה זה לא יכול לקרות שוב מבחינתכם.

"אני לא מוכן שתכה את אחיך, כי כאשר אתה עושה זאת זה מכאיב".

 

*יכול להיות שתקבל מבט תוקפני של הילד הפגוע.

בשלב זה הם מתחילים לחפש דרכים לא ורבאליות ויכולים להתחיל להבין את הילד השני.

החיפוש השקט הזה יפעיל את המוח שבלבם.

זכרו, ילדים הם במימד ההתפתחותי שלהם אגוצנטריים עד גיל 6.

קשה להם אם לא אף בלתי אפשרי, להבין נקודת מבט אחרת משלהם.

לכן יש להם את ההורים שיעזרו להם.

הבעת פנים זועפת של ילד בן שנתיים יכולה להפחיד אפילו הורה מנוסה.

 

*אל תציקו לילד, אלא עודדו אותו לדו שיח.

"אמור נא לי מה אתה חושב שאמרתי".

 

*אל תאיצו בילד.

לעתים קרובות בעיות צצות כאשר אתם בדרך לצאת החוצה, או במכולת, או בארוחת הערב וכ"ו.

אנו נכנסים בסערה וכועסים או צועקים והילד מרגיש שלא מבינים אותו.

 

כדי לתת מענה לכל השאלות שיש לכם בנושא פתרון קונפליקטים,

בלוג זה היה צריך להשתרע על עשרה עמודים לפחות.

 

להלן מספר דברים שצריך לשים לב אליהם:

 

כאשר הקונפליקט הוא בין שני ילדים, אל תתנו לילדים להיות קורבן.

כאשר ילד אחד בא בוכה, במקום לתקוף את הילד השני בגלל ששלך נפגע יש דרך אחרת-טובה יותר והיא לעזור לילדיך להסביר לילד השני מה הם לא אוהבים.

ראשית בדקו אם הילד נפגע פיזית, כאשר אתם מחזקים (מחבקים) ומנחמים אותו-ואז לשאול אותו "אתה אוהב את זה?" ואז, "מה היית רוצה להגיד למיכאל?".

החזיקו לילדיכם את היד, כאות תמיכה ותנו לילדיכם להתחיל בדבר החשוב ביותר שיוכלו לעשות וזה לתקשר באמצעות מילים: להסביר את תחושותיהם ומה הם לא אוהבים. בנוסף, צריך לזכור שפתרון קונפליקט בדרך זו עשוי לקחת זמן, יותר מפעם אחת.

 

אבל זוהי המתנה המתגמלת ביותר שאתם יכולים לתת לילדיכם.

אתה לא יכול להחזיק את ידו של ילדיך לאורך כל חייו,

לכן ככל שיקדים וילמד איך להתמודד עם קונפליקטים מבלי שיצטרך להשתמש בכוח,

כך חייהם יהיו פרודוקטיביים ושמחים יותר.

 

אני מציע תוכנית בעלת 3 שלבים לעזור לילדים לפתור קונפליקט:

 

1. קח את ידו של הילד שנפגע ולך ומצא את הילד השני.

החזק את ידו של הילד השני ואמור: "עינב, הגידי לשלומית איך את מרגישה".

לאחר מכן, "שלומית אמרי לעינב איך את מרגישה".

אז חזור על זה שוב— יש לילדים תמיד יותר מה להגיד.

אל תפריעו להם ואל תשימו מילים בפיהם.

אתם רוצים שיפתחו את הכישורים לתקשורת טובה.

 

 

2. לאחר מכן, אמור לכל ילד "עוד משהו? הקצב זמן מסוים לכל ילד להגיב.

אם ילד אחד מפריע באמצע דבריו של השני,

בעדינות רבה אמור לו: " שלומית עוד לא סיימה (את דבריה)".

 

3. ואז "תנו לי שלושה פתרונות? איך ניתן לפתור את הבעיה? איך יכול להיות אחרת?"

זה נשמע מאוד מתוחכם לילדים קטנים,

אבל תופתעו לגלות כמה מהר הם מבינים את הרעיון כאשר המבוגרים תומכים בהם.

לפעמים הפתרון שיציע הילד יהיה מלווה בענישה: "אני יכולה להכות אותה בחזרה!"

בשלב זה, מבלי להרים את קולך אמור, " זה לא פתרון מקובל".

תמיד תבחר בשלושה פתרונות.

 

כולנו "מאבדים את עשתונותינו" מדי פעם.

מבוגרים וילדים נותנים לכעס לצאת מכלל שליטה.

|לפעמים זה קורה כשעייפים או חסרי סבלנות ומתוסכלים עם ימינו העמוסים.

אם הורים היו יכולים להתאמן על 3 הצעדים הפשוטים הללו למען פתירת קונפליקטים עם בני הזוג שלהם—להחזיק ידיים, לתת לכל אחד זמן להגיב,

חיפוש פתרונות יחד ולתת חיבוק במקום לצעוק ולפגוע אחד בשני בשימוש במילים שאי אפשר לחזור בהן אח"כ ותמיד נשארים חרוטים בזיכרוננו זמן רב אחרי הקונפליקט.

איזה עולם נפלא היה יכול להיות.

 

בלתי אפשר, אתם אומרים? אין דבר שאינו אפשרי. כל מה שנדרש זה לחשוב אחרת.