אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

אכילה בגני ילדים

בתיאבון- האכילה בגן

אביה עוזני | 11.10.2016

תזונת הילדים בגן הילדים הוא חלק מרכזי ומהותי בתקשורת בין ההורים לצוות הגן.

הפעם בחרתי בנושא התזונה והאוכל על מנת לחדד כמה נקודות חשובות ולדון בהיבטים הקשורים לאחריות המשותפת שיש להורים ולצוותי גן הילדים באשר לאכילה ולתזונת הילדים במסגרת שהותם בגן. 

 

קצת על אוכל ואכילה באופן כללי

 

האכילה קשורה באופן ישיר לפן הרגשי של האדם. 

 

למשל בעת כעס או עצבנו - חלקנו יימנע לגמרי מאכילה, ואילו אחרים ייגשו מייד "לטרוף" את מרבית תכולת הארון או המקרר (או גם וגם). 

 

מכאן ניתן להבין כי ההתייחסות שלנו למזון היא התייחסות רגשית, מכיוון שתחושת השובע התחושתית (פיסית) מתקופת ינקותנו, מתחברת לתחושת השובע הרגשית שנוצרה מעצם ההנקה או ההאכלה מבקבוק. 

 

התלות של התינוק במבוגר האחראי עליו (הורים) והקשר הפיסי ההדוק שנוצר בעת ההזנה, יוצרים תחושת ביטחון ושייכות הנקשרים לתהליך קבלת מזון. 

 

אפילו החיוך המסופק של ההורה המאכיל מתחבר לתחושת השובע. 

 

עצם האינסטינקט הקדמוני של פתיחת הפה בנכונותו של התינוק להכניס לפיו אלמנט "זר", נובע מתוך האמון שיש לו בדמות אימו (או המבוגר הדואג לו), והוא מצידו מקשר זאת במהרה למימוש תחושת שובע. 

 

זוהי נכונות שבסיסה רגשי ותחושתי כאחד. 

 

ניתן להבחין כי חלק מן הילדים נרתעים ממזון חדש, ולוקח זמן רב לקרב אותם למאכלים חדשים – זאת לעומת אחרים המוכנים לטעום בקלות ולהכניס לגופם מזון חדש ולא מוכר. גם נטיות אלו (הקרבה או ההרתעות מאוכל) הן תחושתיות ורגשיות. 

 

בגילאי הילדות הצעירים קשר זה מתחזק והפעוטות יוצרים דפוסים תחושתיים, רגשיים ופיסיים בהקשר למזון. 

 

שימו לב:

 

אם אנו מציעים בקבוק עוגייה או מים על מנת לעזור לילד להירגע מבכי או ממצוקה דומה, הילד מתחיל לקשר את האוכל עם נחמה רגשית. 

 

כאשר אנחנו בוחרים להשקיט מריבה או ויכוח סוער בין הילדים ע"י חלוקת גלידה "לצינון" האווירה ביניהם – נוצר הקשר לפיו האוכל משמש גם להסחת הדעת. 

 

אמירה או הבטחה "אם תתנהג יפה תקבל חטיף/שוקולד/סוכרייה..."-  מוכיחה לילד כי אוכל יכול לשמש גם כתגמול להתנהגות נאותה או רצויה.

 

כל הדפוסים הללו יוצרים הקשר רגשי שהופך את האוכל מגורם בסיסי והישרדותי למרכיב רגשי מרכזי בחיינו הבוגרים. 

 

ובפועל אנו מחברים את תהליך האכילה עם בילוי, עם רוגע, עם הנאה וזו גם אחת הסיבות שיש ביקוש לכל כך הרבה מסעדות, בתי קפה, דוכנים בסביבתנו ואפילו תוכניות טלוויזיה שכל עיסוקן – אוכל. 

 

בגיל הרך האכילה מהווה את אחת מנקודות הבוחן לבדיקת המצב הרגשי והפיסי של הפעוט: 

 

אנו בוחנים את האופן בו הילד אוכל או מתייחס למזון, על-מנת שנוכל לאתר מצוקות פיסיות או רגשיות בזמן (לדוגמה, ילד שמסרב לאכול, יכול להיות מוטרד רגשית או אפילו חולה פיסית), וכך להשיב את האיזון הגופני והרגשי לילד כדי לאפשר את התפתחותו האופטימאלית.

 

הגן וההורה 

 

אנו כהורים מעוניינים לדעת שני דברים מרכזיים: 

 

1. מהי איכות האוכל  בגן 

 

2. איך הילד (הפרטי שלנו) אוכל

 

איכות האוכל - גנים רבים נעזרים בתזונאית לשם הרכבת התפריט בגן ופועלים בהתאם להמלצתה. כך הם מבטיחים כי הרכב התפריט ומרכיבי המזון מאוזנים ומתאימים לצרכים ההתפתחותיים של הילדים. 

 

לפעמים עולים רצונות של הורים שבגן לדוגמה: שיהיה לחם מדגנים מלאים או לוותר על ממרח שוקולד, אך לרוב, ההורים סומכים על התפריט בעיקר כאשר האוכל טרי ומבושל מדי יום בגן והם עדים לבישול הביתי מחומרים טריים.

 

עיקר הקושי בתקשורת בין ההורה לגן נוצר בדרך כלל בנקודה השנייה שהעליתי מעלה. 

 

ההורה מתעניין ושואל: איך הילד שלי אכל? מה הוא העדיף? האם הוא אוכל הכול? מדוע אתם לא שמים לב ומעבירים לי במדויק כמה הילד שלי אכל?

 

דווקא לאור האמור לעיל בדבר הקשר שבין אוכל והורות ברור גם לצוות הגן כי הנושא בעל משקל רב, גם ברמת הדאגה הפיסית לילד, וגם ברמת הסיפוק וההכלה הרגשית. 

 

ברור כי חלק מן התהיות עולה בעקבות קושי שניכר דווקא באכילה בבית  או כשרמת המשקל של הילד בעייתית (ילד רזה מדי או שמן מדי). וכאן עולות השאלות הנוגעות לבריאותו של הילד, וזה תפקידו של צוות הגן לשים לב ולדווח על האכילה ותהליך התזונה של הפעוט כחלק מן הדאגה לשלומו והטיפול בו. 

 

איך צוות הגן אמור לדעת ולדווח להורים כי שילדם אכל כהלכה?

 

א. בגן הילדים מגישים מדי יום כמויות אוכל די דומות לכל הילדים.

 

ב. כאשר הילד בריא וחש בטוב, נצפה שהילד יאכל את מרבית האוכל שאותו הוא אוהב וגם ינסה לטעום מאכלים חדשים.

 

ג. ניתן לראות מה נותר בצלחת, בתום הארוחה כאשר אנחנו אוספים את הצלחות מהילדים. 

 

ד. היסק פשוט לפי כמות האוכל שאוכלים מרבית הילדים. לדוגמה, אם רוב הילדים הותירו היום רבע מכמות האורז שהוגשה, ולא התלוננו על טעמו, ניתן להניח שהגשנו יותר מדי אורז. באופן אוטומטי הצוות משווה את כמויות האוכל שנאכל. ילד שבאופן קבוע אוכל פחות מרוב הילדים הוא ילד שמושך תשומת לב. ואז הצוות בדרך כלל מדווח ומברר עם ההורה את פשר הדבר.

 

ה.  היסק דומה נעשה גם בהשוואה בין הארוחות: אנו משווים את מה שנאכל בארוחת הבוקר לארוחת הצהריים. במידה והילד אכל בבוקר היטב כי היו חביתה וטוסטים באותו היום, בהחלט יכול להיווצר מצב שימעיט באכילה בעת הצהריים, ועל-כן ההתייחסות לאכילה של הילד אינה יכולה להימדד ביום אחד שבו יכול להיות שינוי בתאבון או בעניין של הילד באוכל, אלא במהלך השוטף של שגרת הגן. 

 

ו. באופן מיידי אנשי הצוות גם רואים את הקשר לרמת פעילותו של הילד בגן בין התזונה שלו. אם הילד ממעיט באכילה נבדוק האם הוא ערני, מתפקד כמו כולם, ומלא באנרגיה למשימות היום, האם יש פגיעה בתפקודו השוטף בגן.

 

ז. ילדים מאוד נהנים מאכילה חברתית. יש רצון להידמות זה לזה ונוצר לחץ חברתי סמוי שעיקרו רצון להיות כמו כולם, על-כן לרוב יש פחות בעיות אכילה בגן מאשר בבית. בבית פעמים רבות הילד מקשר את האוכל עם תשומת לב מצד ההורה, ולכן הוא מפעיל הרבה מניפולציות ומשחקי שליטה – סירוב עיקש לאכול מה שאימא בחרה לבשל או להגיש, לא מסכים לאופן בו אבא הניח את המזון על הצלחת כך שהאוכל לא יגע זה בזה. הוא מרגיש ויודע כי להוריו חשוב לראות אותו אוכל, ולכן יברר ויבדוק את הגבולות ואת הסבלנות של הוריו.

 

לעתים עולות שאלות כאשר נוצרת תחושה (מובנת) אצל ההורה כי הילד שלו הגיע הביתה רעב. אם הילד משדר אחרי-הצהריים איתותים בהולים של רעב, נתחיל לדאוג. למה הוא רעב כל-כך מוקדם? מדוע הוא ממש "טורף" אחר-הצהריים אוכל? בעקבות הדאגה וחוסר השקט של ההורים, הם פונים בדרך כלל למנהל/ת הגן או לגננת כדי לבדוק ולברר איך הילד שלהם אוכל בגן וכיצד יתכן שהוא כל כך רעב. 

 

ישנן סיבות רבות שבגללן הילד יכול רעב בבית -  ולא תמיד יש לכך קשר ישיר לאכילה בבית.

 

הסיבות הבאות יכולות להיות קשורות לרעב בבית:

 

* הילד אכל מעט בצהריים כי העדיף שלא להרבות דווקא בפסטה שהוגשה באותו יום, אבל כשהתעורר בשלוש הוא אכל כריך, ולכן אך טבעי שסביב חמש הוא כבר שוב רעב.

 

* בגן יש הסחות רבות והמזון לא נמצא בקרבתו. בבית המזון נמצא בהישג יד, ולילד קשה להתאפק מול המזון הנגיש לו בבית.

 

* הילד מקשר את האוכל עם אותה תחושה של שובע וסיפוק, שאותם הוא מחפש בבית.

 

* נוצר קשר בין אוכל לבית– שני גורמים אלו הילד קושר להכלה רגשית.

 

* בבית יש אוכל ביתי המוכר לילד ושוב יוצר את אותה תחושה של ביטחון.

 

* בבית יש חטיפים וממתקים שאין בגן, ואותם הילד מעדיף במיוחד.

 

* אחרי שהות בגן במשך 9 שעות, האכילה בבית יוצרת תחושה של שובע רגשי שאותו הילד מחפש.

 

* הילד התרגל שהמשחק עם אחיו או עם הוריו בבית מלווה תמיד באוכל או שזו הפעילות הראשונה שעושים כשבאים הביתה. אפילו אם המשכתם אחרי הגן למקום אחר מחוץ לבית – במרבית המקומות המסודרים, יש קיוסק או עמדת ממכר  של שתייה, כריכים או חטיפים, שאתם קונים בשמחה לילדים.

 

כל הסיבות הללו ואחרות נוספות יכולות להיות הסיבה לדרישה של הילד לאכול, ואותה הוא מתקשר כרעב ולכן כולן לגיטימיות אך הן אינן קשורות לאיכות האכילה של הילד בגן. 

 

גם ילדים שאוכלים היטב בגן יכולים לבקש לאכול מיד בצאתם מהגן ואילו ילדים שממעטים לאכול, יכולים להמשיך, ולא להתייחס אל האוכל כמקור של נחמה,הנאה או קשר גם בבית. 

 

במידה ובדקתם שילדכם אכל בגן כרגיל, כמו מרבית בני גילו ועדיין הוא מבקש בבית אוכל – ניתן וסביר להניח שהילד שלכם לא באמת רעב אך הוא כן זקוק לאוכל כדי להרגיש מסופק ושבע.

 

כמה עצות לקראת סיום:

 

תמיד צריך לשלול את התפתחותן של בעיות פיסיות עקב אכילה ממושכת לא טובה של הילד, במידה ויש חשש לכך,  לכו להיוועץ עם רופא או מומחה בתחום.

 

אם לא קיים בסיס לדאגה של קיום בעיות פיסיות, אפשר לבקש מהצוות דיווח במידה ואתם מודאגים והילד מאוד רעב אחר-הצהריים. לצוות אין אינטרס לתת לכם מידע לא מדויק ואם תבקשו מהצוות לעקוב במהלך שבוע ולאסוף מידע מדויק של הרגלי האכילה וכמויות המזון של הילד– הם יעשו זאת בנכונות וברצינות רבה.

 

המעיטו במתן ממתקים וחטיפים אחר הצהריים עד לארוחת הערב, מפני שכך עלול הילד שלא לאכול היטב את ארוחת הערב. עבור פעוט או ילד צעיר – גם כדור גלידה אחרי-הצהריים מהווה מנת אוכל.

 

שבו יחד לארוחת ערב משותפת, בזמנים קבועים- אתם מודל חיקוי עבור הילד, ולכן אכילה מסודרת תורמת מאוד להרגלי האכילה של הילד. גם ארוחה משותפת קצרה יכולה להוות שיחה קצרה המסכמת את היום ומכינה את האווירה לקראת השינה. לפעמים מתן תשומת הלב דרך שיחה בעת הארוחה – תקצר את תהליך ההשכבה ותהפוך אותה לנעימה ומהירה יותר.

 

לרוב דברי המזונות ישנם תחליפים, כך שכדאי למצוא תחליפים למזון שהילד לא מוכן לאכול במקום להילחם בו או להתחנן בפניו שיאכל.

 

גוונו - הציעו מגוון סביר של מזונות. לילדים לוקח לפעמים זמן עד שהם מתרגלים לטעמים ומרקמים חדשים, אך אם תתייאשו ותוותרו, חוסר הנכונות של הילד להתגמש יתקבע וכך עוד שנים רבות קדימה תכינו רק שניצל ופירה.

 

תנסו לווסת את תחושות המצוקה הרגשית ששולטת בנו כהורים כאשר נדמה לנו שהילד שלנו רעב. כאשר נושא האכילה נטען בעודף רגשות וחששות, אנחנו תורמים להיווצרות של דפוסי תזונה רגשיים לא מאוזנים, כי תחושותינו עוברות בקלות רבה לילדים שלנו. זכרו כי בשביל הילד האוכל יכול לשמש כמקור כוח, זה האלמנט היחיד (חוץ הפרשות גוף) שאנו לא יכולים לכפות בכוח על הילד שלנו. ועל-כן ככל שאנו נהיה יותר לחוצים לגבי האכילה, כך הילד עלול להשתמש בכוח הזה נגדנו, למשיכת תשומת לב במצב של תסכול או קונפליקט. התייחסות שקולה לגבי האוכל באופן שקול ותמידי, תגרום לילדים לחפש לעצמם אלמנט מאבק אחר.

 

ברנרד שו אמר "אין אהבה רצינית יותר מאהבת האוכל", ובאמת היחס שלנו לאוכל טעון רגשית. תפקידנו כאנשי חינוך וכהורים לספק דוגמה לאכילה מרוסנת, מאוזנת ושקולה ובמקביל ללמד את ילדינו להפיק עונג, הנאה וסיפוק מתהליך ההזנה והאכילה.   

 

בתאבון!