אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

חברות

חברות וחברים בחוויית הילדות

  • ליאור גיל
  • 25.03.2016

חברים הם חלק חשוב בחוויית הילדות. חלק מהתהליך הוא גם לשחק עם הילדים האחרים בגינה הציבורית, להיפגש אחרי הצהריים עם חברים מהגן

 

חברים הם חלק חשוב בחוויית הילדות.

חלק מהתהליך הוא גם לשחק עם הילדים האחרים בגינה הציבורית, להיפגש אחרי הצהריים עם חברים מהגן ולקיים מסגרת חברית גם מחוץ למסגרת החינוכית.

אך גם להיות מוזמן לימי הולדת ומסיבות של ילדים מאזור המגורים, הגן, או מסגרת החברים הרחבה יותר של המשפחה וההורים.

כל אלו הם חלק מחיי חברה בריאים וחשובים בעבור הילדים.

 

למעשה, האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים קובעת כי יצירת חברויות היא אחת המשימות החשובות ביותר של תהליכי הילדות, ומי שלא מנצלן כראוי עומד בפני בעיות בגיבוש המיומנויות החברתיות מהן הוא עלול לסבול גם בחייו הבוגרים.

 

לא כולם מצליחים

למרבה הצער, חלק מהילדים לא מצליחים להתמודד היטב עם יצירת חברויות ושמירתן. 

הילד לא חייב להיות "פרפר חברתי", אשר אהוב על כול אחד ואחד מילדי הגן השכונה והוריהם.

 אך לכול ילד גם הביישן והמופנם ביותר זקוק לחבר או שניים טובים וקרובים כדי לפתח מיומנויות חברתיות בסיסיות, ולהיות מאושר יותר (בפן החברתי).

 

מתי הגיל להתחיל?

בהתבוננות מהצד ניתן להבחין כי גם פעוטות נהנים מיצירת קשר עם בני גילם, וממשחק חברתי. 

יחד עם זאת, משחק משמעותי בקבוצה לא מתפתח לפני גיל שלוש. 

עד אז מרבית הקשרים הם חלק מ"משחק מקביל" (משחק עצמי עצמאי בסביבה בה יש ילדים נוספים, השיתוף הוא בעיקר מרחבי ופחות קונספטואלי).

כאשר מתחילים לשחק יחד, ילדים גם נוטים לרכוש חברים.

כאשר בגיל צעיר ה"חבר" משתנה פעמים רבות ובמהירות רבה, כחלק מאילוצים חיצוניים ודינאמיקות חברתיות. 

רק בגילאי 10-12 מתקבע נושא החברות בצורה משמעותית יותר.

 

האם לילד שלי יש חברים?

בגילאי צעירים, כדי להבין את המסגרת החברתית בה פועל הילד כדאי ורצוי לשאול את הגננת ולהתעניין בפעילותו בגן (מול צוות ההוראה, לילד יהיה קשה לתאר זאת בעצמו).

לאומדן נוסף, ניתן להביט מהצד ולראות אחרי הצהריים כיצד הוא מתקשר עם הילדים בגינה, או כמה הוא מוזמן לילדים אחרים למפגשים אישיים מחוץ למסגרת הגן.

לפעמים לילד אין הזדמנויות לרכוש חברים יש לוודא כי יש בפניו הזדמנויות לבנות מערכות יחסים עם ילדים גם מחוץ לכותלי הגן, ניתן לעודד זאת על-ידי חוגים ופעילויות אחרי הצהריים.

 

ואם בכל זאת הילד מתקשה ביצירת חברויות?

כדאי להבין את המניע לקושי, האם זו ביישנות? או אולי שתלטנות ואגרסיביות? אולי רגישות יתר ונטייה להיעלב מהר?

כמובן שכדאי ורצוי להתעניין איך הילד מתפקד בגן, ומהם הגורמים לריחוק החברתי לדעתם של הצוות החינוכי בגן. 

אך ניתן גם לדבר עם הילד ולשוחח עימו על תחושותיו ומחשבותיו בעניין.

אפשר לנסות וליצור משחק תפקידים בו ההורה מעמיד פנים שהוא חבר שבא לשחק עם הילד, וכך להבין את מקור הבעיה.

 

כדאי לשים לב כי הבעיות אינן נובעות ממצבים רפואיים או פסיכולוגיים שלא אובחנו קודם לכן, כגון: תסמונת אספרגר, הפרעות קשב, חרדה, אילמות סלקטיבית או בעיות קשב וריכוז. 

כול אלו דורשים מעורבות חיצונית ועזרה רפואית מקצועית מתאימה.

קושי ביצירת מערכות יחסים חברתיות עלול להיות סימן לתופעות אחרות כמו לקות למידה, מתח, בריונות, ואף דיכאון.

 

בדרך כלל ילדים מעדיפים לשחק עם בני גילם. 

אך ניתן להבחין כי ילדים היפראקטיביים (הסובלים מ-ADHA) נוטים להתחבר לילדים צעירים יותר.

ואילו ילדים מחוננים נוטים לחבור ולהעדיף חברה מבוגרת יותר.

 

כדאי שלא להתערב בבחירותיו של הילד כול עוד הוא מצליח לקיים קשרים חברתיים טובים והוא עצמו מרוצה ומאושר מכך.

 

יחד עם זאת, חשוב לוודא כי לילד נוח עם בחירותיו והוא אכן מרוצה מהן, וכי לא נעשה לא נזק או עוול בעצם בחירה זו. 

לדוגמא, אם הילד מצליח לאזן את העדפותיו, כך שבגן יש לו חברים מקבוצת בני גילו, אך אחר הצהריים הוא מוצא קבוצת גיל אחרת למשחק ובשתי הקבוצות יש לו מקום שווה לביטוי ותמיכה חברתית הולמת – אין כול סיבה לדאגה.

 

 

חשוב לזכור:

 

אין להפעיל לחץ על הילד, חשוב להבין את המצב הקיים ואת המניעים לאופן התנהגותו של הילד.

היו מציאותיים לגבי הציפיות שלכם מילדכם חבר או שניים יכולים בהחלט להספיק, אין צורך בעדת חברים רחבה.

ילדים קטנים מחליפים ומשנים את העדפותיהם לחברי המשחק, אין להתרגש ולהילחץ משינויים תכופים בהעדפת החברים.

אין לדחוף ילד ביישן ומופנם להתיידד ולהיכנס למצבים חברתיים, זה עלול להגביר את רמת החרדה.

אפשר תמיד להתייעץ עם הגננת, יועץ חינוכי או פסיכולוג ילדים כדי לקבל תובנות נכונות ומדויקות יותר, לצד עצות פרקטיות.