אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

פיקוח גני ילדים

חוק הפיקוח על מעונות יום

מערכת אינפוגן | 09.06.2011

חוק הפיקוח למעונות היום – אחד החוקים המהפכניים ביותר בתחום החינוך שנחקק בשנים האחרונות ממתין כרגע לקריאה שניה ושלישית בכנסת ותקוע בעיקר

 

 

חוק הפיקוח למעונות היום – אחד החוקים המהפכניים ביותר בתחום החינוך שנחקק בשנים האחרונות ממתין כרגע לקריאה שניה ושלישית בכנסת ותקוע בעיקר בגלל בעיות תקציב – אף משרד אינו מוכן לקחת אחריות ולתקצב את החוק הכול כך חשוב הזה.

 

אם יש לכם ילד בגילאי 0 עד 3 אז הוא בוודאי הולך לגן פרטי.

אולי אתם תופתעו לגלות כי (במקרה היותר טוב כבר גיליתם את האבסורד הזה): תחום החינוך לגיל הרך הוא אחד התחומים הפרוצים ביותר שקיימים כיום בישראל.

 

קשה לתפוס זאת אבל דווקא בגילאים הכול כך קריטיים ובגילאים שבהם הילד הוא חסר ישע לחלוטין דווקא שם התחום הוא הכי פרוץ ונטול פיקוח כמעט לגמרי.

 

כיום כל אחד יכול לפתוח גן פרטי ולחנך פעוטות. כל אחד גם אם אין לו שום הסמכה או ידע מקצועי בתחום יכול לקום בבוקר ולפתוח מסגרת פרטית לחינוך בגיל הרך.

גם אדם שלכל הדעות אסור לו לחלוטין לפתוח גן יכול לעשות זאת פשוט בגלל שאין צורך בשום רישוי ייחודי ובעיקר כי אין פיקוח.

 

אין פיקוח על יותר מ – 80% מגני הילדים בארץ

 

גני ילדים עירוניים נמצאים בפיקוח של משרד החינוך ושל המועצה המקומית אך הם פונים לגילאי 3-6 ולא לגילאי 0 עד 3.

מעונות היום של ויצו ונעמת פונים דווקא לגילאי 0 עד 3 והם מפוקחים על ידי משרד התמ"ת ( כ 1600 מסגרות בלבד ) אליהם קשה להתקבל כי אין מספיק מעונות ואין מספיק מקומות פנויים במעונות אלו.

 

אך מי מפקח על כ- 15,000 מסגרות פרטיות שאיש בממסד אינו יודע על קיומם בכלל?

על גני ילדים פרטיים כיום אין בכלל פיקוח פדגוגי, בטיחותי, תברואתי או מקצועי.

הגורם היחיד אשר גן צריך את אישורו (וגם זה לרוב לא קורה) הוא לרשויות המקומיות בכל מה שקשור להיתר בנייה.

הלכה למעשה במדינת ישראל 2011 חשובה יותר הבירוקרטיה של שינוי ייעוד המבנה משלומו של הילד שלכם.

עגום, אך זה המצב.

 

אין הדבר אומר שהילד שלכם אינו מקבל חינוך מצוין כבר היום ושהגננת שלו אינה אשת חינוך ממדרגה ראשונה, אך מדינת ישראל בפועל מעצם כך שהיא אינה יוצרת סטנדרט אחיד ופיקוח גורף על כלל המסגרות מפקירה אתכם ובעיקר את ילדכם.

 

חוק הפיקוח – סיכוי למהפכה אמיתית

חוק הפיקוח על מעונות יום ( או בכינויו חוק הפעוטות ) אשר יזם ח"כ זבולון אורלב ( הבית היהודי ) והוועדה לזכויות הילד בכנסת, נועד לפתור אחת ולתמיד את בעיית הפיקוח ולחולל מהפיכה אמיתית בתחום החינוך לגיל הרך.

בקצרה – החוק הזה יסיים את הברדק בתחום: כל הגנים בישראל יהיו תחת פיקוח, ויידרשו לעמוד בסנדרט אחיד.

 

הפיקוח יכלול סטנדרזיציה בכל התחומים: בטיחות, פדגוגית, מקצועית.

כוונת החוק והוועדה לזכויות הילד הוא שלראשונה הילדים שלנו יעמדו במקום הראשון.

הצעת החוק נתמכת לא רק על ידי גורמים מקצועיים רבים, אלא גם על ידי רוב הגננות בגנים הפרטיים. בסוף היום הפיקוח לא פחות ממה שהוא דרוש לילדים ולהורים, הוא חשוב גם לגנים ולגננות עצמן.

בלי הפיקוח ההורים לוקים בחשדנות יתר וזהירות מופלגת כלפי הגן והגננת ואף לרוב אינם יודעים להשוות ולהעריך את הגן שלהם ואת החינוך שהילד מקבל לעומת גנים אחרים.

מעשה שלילי של גן אחד או גננת אחת משליך ישירות על רוב הגנים והגננות, אשר עושים את עבודתן נאמנה. בפועל אם יהיה סטנדרט אחיד כל הורה ידע להעריך את הגן שלו ביחס לאותו הסטנדרט ויוריד מהחשדנות הרבה כלפי הגננות.

גן אשר לא עומד בסטנדרט יאלץ להשתפר או לסגור את שעריו.

 

החסם העיקרי לחוק

הצעת החוק עברה קריאה ראשונה ומוכנה לקריאה שנייה ושלישית אך לא ברור אם היא תגיע לשם כי כרגע הנושא התקציבי עבר לרשות המשרדים האחראיים על תחום החינוך לגיל הרך אשר מנסים ביחד עם הוועדה לזכויות הילד למצוא תקציב לחוק.

 

 נכון להיום אין תאריך לדיון בוועדה או לקריאה שנייה ושלישית בכנסת, כך שבפועל הצעת החוק יכולה להעלם לה או להתמסמס בחיפוש וקבלת ההחלטה לגבי התקציב.

התקציב- הינו כרגע החסם העיקרי. האם להעביר את החוק לפני התקצוב או אחרי. ח"כ זבולון אורלב טוען שיש צורך להעביר את החוק ואז הממשלה תהיה חייבת לתקצבו אך כרגע הדברים פועלים הפוך ובפועל מנסים קודם למצוא תקציב.

 סיטואציה זו היא אבסורדית מכיוון שאף אחד מהמשרדים כרגע אינו מוכן להוציא את התקציב ממשרדו ומכיוון שיש כל כך הרבה משרדים אשר פועלים בתחום ( חינוך , תמ"ת , רווחה, אוצר ) כל אחד דורש שהשני ימצא ויוציא את התקציב ממשרדו.

מנגד משרד האוצר אינו מוכן לתקצב בנפרד את החוק כי יש משרדים שלכך יש להם בדיוק תקציבים אישיים אך כנראה שיש דברים יותר חשובים לתקצב מאשר שלום הילדים בגילאים הכי פגיעים.

ובינתיים החוק עלול לחמוק מבין הידיים.

 

מתנגדים לסעיפים אך לא לחוק

האבסורד הוא שדווקא המתנגדים כמעט כולם בפועל תומכים ברעיון החוק אך מנגד הם הצליחו לגרום לכך שתהליך העברתו נעצר על ידי ויכוחים אינסופיים על סעיפים שונים.

בין המתנגדים ניתן למצוא את ארגוני הגנים (3 ארגונים אשר מייצגים כ 10% מגני הילדים הפרטיים בארץ).

הארגונים מתנגדים למספר סעיפים בחוק ודאגתם העיקרית היא שהעלויות של החוק יגולגלו אל הגננות ישירות או אל ההורים עצמם ( מה שבפועל לא יקרה ויש לכך התחייבות של יוזמי החוק ).

בנוסף ניתן למצוא ארגונים כגון ויצו ונעמת אשר נמצאים כבר תחת פיקוח ואינם רוצים להוסיף את מתחריהם תחת אותה הקטגוריה ולהגדיל את התחרות שלהם בתחום ומעבר לכך הם בעצמם אינם רוצים לשנות את הסטנדרט יותר מדי כי הם כבר מורגלים לפיקוח מסוים ואחרי הכול החוק החדש ידרוש שינוי גם מהם.

 

בקיצור הבלגן חוגג והילדים שלנו בינתיים בתחתית סולם העדיפויות.

 הזדמנות חד פעמית למהפיכה אמיתית בתחום החינוך

 

בסוף היום כולם מסכימים על דבר אחד – אין דבר חשוב יותר מחינוך בכלל וחינוך לגיל הרך בפרט.

 חשוב שכלל הגורמים ישבו יחדיו וימצאו את התקציב לחוק הכול כך חשוב הזה.

יש צורך בהתגמשות של כולם למען המטרה המשותפת – מהפך בתחום החינוך לגיל הרך.

אסור לתת לחוק הזה ליפול עקב חוסר תקציב. אסור לתת להזדמנות הזו לחמוק מבעד לידיים.

 

למרות קשיי ההסתגלות של חלק מהגורמים לסעיפים בחוק, חשוב שהוא יעבור ובהקדם.

כי בסוף היום מדובר בדבר החשוב מכל לכולנו – הילדים שלנו.

 

 

 

 

 

 

שתפו

תגובות