אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

קשיי פרידה והסתגלות בגני ילדים

הילד לא רוצה ללכת לגן

איילת שורר-ממלוק - מדריכת הורים מוסמכת | 11.09.2019

איך נבחין בין קשיים הקשורים לילד עצמו לבין קשיים שיכולים לרמז על פגיעה במסגרת החינוכית?

 

לפני רגע שלחנו אותם לגן חדש. 
בנוסף, להתרגשות ולחששות הטבעיים שלנו כהורים בליווי בימים הראשונים, 
מתלווים בימים אלה גם חששות כבדים לנוכח האירועים הקשים שנחשפו לאחרונה בתקשורת. 

השאלה הרווחת ביותר היא: 

איך נדע שהם בסדר? שלא פוגעים בהם?

חשוב לומר, 
הכוונה במאמר זה היא לא להכניס אתכם, ההורים, ללחץ! 
המטרה היא להתייחס למציאות בצורה מפוכחת ורחבה יותר, 
אשר לוקחת בחשבון את כל המרכיבים המשפיעים על ילדכם עם כניסתו למסגרת החינוכית.

רק לפני כמה ימים, אמא לילד בן 4 שאלה אותי: "ואם הילד שלי בוכה כל יום בדרך לגן,
זה סימן שמשהו לא טוב קורה שם?" 

אז בואו נעשה קצת סדר

הימים (ולפעמים גם השבועות) הראשונים במסגרת החינוכית, הם ימים של הסתגלות. 

טבעי ונורמאלי לראות אצל ילדים שינויים התנהגותיים,
כגון: בכי, חוסר רצון ללכת לגן, קשיים בפרידה, ירידה בתיאבון, קשיים בשינה,
עצבנות, חזרה להתנהגות ילדותית יותר ועוד.
במילים אחרות, 
לא כל שינוי התנהגותי אצל הילד בתקופה זו, מעיד על בעיה במסגרת החינוכית. 
סביר יותר להניח, שמדובר בתהליך טבעי וצפוי של הסתגלות.
בנוסף לכך,
קיימת אפשרות שהקושי קשור בילד/ה עצמו ולאו דווקא במאפייני המסגרת החינוכית.

לדוגמה:
ילדים שעבורם תהליכי שינוי באופן כללי הם קשים ואיטיים יותר מאשר אצל אחרים
(ואתם מכירים אותם יותר טוב מכולם). 
קשיים התפתחותיים או תפקודיים שונים שעדיין לא אובחנו,
אך בכל זאת משפיעים על הסתגלותו של הילד/ה למסגרת.
שינויים אחרים שהתרחשו לאחרונה בחיי הילד/ה (הולדת אח, מעבר דירה, פטירה של אדם קרוב וכיוב'),
ואשר משפיעים על התנהגותו.
מובן, שבכל אחד מהמקרים הללו- חשוב מאד לפנות לגננת או לגורם ייעוצי אחר ולחשוב ביחד כיצד ניתן לסייע ולתמוך בילד/ה.

ואיך בכל זאת נדע אם קורה "משהו רע" במסגרת?

  • ביקורים מזדמנים בגן, אפשר להגיע מידי פעם לביקור קצר בגן בשעות הפעילות. 
  • גן סוער, שיש בו הרבה בכי, צעקות מצד הצוות או להבדיל, גן שקט מאוד, ללא אווירת שמחה ושעשוע.
  • או לחילופין, שהצוות ו/או הילדים בו לא מחייכים, צוחקים או קצת משתוללים, צריכים להדליק "נורה אדומה". 
  • מומלץ גם לשוחח עם הורים שילדיהם היו או נמצאים בגן, כדי לבדוק את ההתרשמות מהגן ובעיקר את השאלה, האם הילדים מגיעים בשמחה לגן.

שימו לב,
בתחילת שנה צפוי שילדים יבכו יותר בגן. 
במקרים אלו חשוב לשים לב כיצד הצוות נענה לבכי של הילדים ומסייע להם להתגבר ולהתמודד. 

סימנים אצל הילד/ה

 אצל תינוקות ופעוטות צעירים
נוכל לזהות סימנים כגון: 
מתח קיצוני, דריכות, בכי או קיפאון לנוכח תנועה או קול לא צפויים, שינוי קיצוני במצבי ערות ושינה, 
היצמדות קיצונית להורה וסימני חבלה לא מוסברים על הגוף (כמובן צריך לזכור, שילדים לפעמים גם נופלים ונחבלים).

אצל ילדים בגילאי גן חובה וטרום חובה
יכולים להופיע גם שינוי קיצוני במצב הרוח, התכנסות או אלימות מוגברת והתקפי זעם קיצוניים.

שיחה עם הילד/ה:
כאשר מדובר בילדים שכבר מסוגלים לדבר, 
מומלץ מאד לעודד שיח יום-יומי עם הילד אודות חוויותיו במסגרת, כדי ללמוד מה עובר עליו. 
חשוב לשאול שאלות ספציפיות ולא כוללניות כדי לעודד תשובה מפורטת יותר.
לדוגמה, במקום השאלה השגורה:
'איך היה לך בגן היום?' (שמייצרת תשובה בנאלית כמו: "היה כיף"), אפשר לשאול שאלות ספציפיות יותר, 
כגון: "באיזה משחק שיחקת היום?", "עם מי היה לך נעים לשחק"? וכיוצא בזה.
חשוב מאד להיזהר משאלות שמייצרות "שתילת מחשבות" אצל הילד (לדוגמה: "מה הגננת עשתה לך?"). 

בנוסף,
שימו לב שאתם מייצרים איזון בין שאלות בכיוון חיובי ושאלות בכיוון שלילי.
כדי לא לפגוע בתחושת האמון והביטחון של הילד בצוות, על לא עוול בכפו.

לסיכום,
שינויים במצב הרוח וההתנהגות של ילדים בתקופת ההסתגלות למסגרת החינוכית, הם טבעיים וצפויים. 
במידה והשינויים בכל זאת מעוררים אצלכם חשש, חשוב לנסות לבדוק ולזהות, בזהירות וברגישות, מהו מקור הקשיים. 
לצורך כך נדרש איזון עדין בין התרשמותכם ממצב הילד/ה,
מהמסרים שהוא/היא מעבירים לכם,
מההתרשמות הכללית שלכם מהמסגרת החינוכית וראיה כנה ומפוכחת של המאפיינים האישיים של ילדכם.

במידה ואתם עדיין מתלבטים,
מומלץ לפנות להדרכת הורים שתסייע לכם לבחון לעומק את הקשיים,
לזהות את מקורם ולהמליץ על סוג העזרה.

 

הכותבת, איילת שורר-ממלוק,  הינה מדריכה ומפקחת חינוכית בגיל הרך, מדריכת הורים מוסמכת,
בעלת תואר ראשון (B.S.W) בעבודה סוציאלית ותואר שני (M.A התמחות בגיל הרך).
משמשת גם כמנחה מקצועית בגנים ובמעונות, https://www.facebook.com/ayeletshorer