אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

הורים (צילום: Hellen Lopes)

סימני אזהרה לטיפול לקוי בתינוקות ופעוטות

ד"ר אילה פרידמן, פסיכולוגית התפתחותית | 23.12.2020

מה קורה עם התינוק והפעוט שלנו מהרגע שהדלת נסגרת? איך נזהה מה עובר על הפעוט שטרם מדבר? כמה סימני אזהרה, שיקלו עליכם לקבל החלטות.

 

מדי כמה שבועות, בתדירות מטרידה,
עולה לכותרות תיאור מזעזע ומצמרר על פעוטות שעברו התעללות במסגרות חינוכיות
שאמורות היו לטפל בהם ולטפח אותם.
כולנו מזדעזעים, מתעוררת חרדה, ועולות השאלות:
מה קורה עם התינוק והפעוט שלנו מהרגע שהדלת נסגרת?
איך נוכל לדעת האם טוב להם במסגרת, או שמא חלילה משהו לא טוב קורה שם?
כשהפעוט עוד לא מדבר, איך אפשר לדעת מה עובר עליו?

 

רוב המטפלות ראויות לאמון שלנו

 

ראשית,
נזכור שרוב המטפלות מחנכות שבחרו לעבוד עם תינוקות ופעוטות הן דמויות ראויות, טובות לב ומסורות.
הן באות לעבודתן המאומצת בכוונות טובות. אולם למרבה הצער רובן חסרות הכשרה מתאימה,
עובדות בתנאים קשים מבחינת רמת השכר והמעמד המקצועי שלהן,
אחראיות על כמות גדולה של תינוקות ופעוטות, והן לא מקבלות ליווי הולם או השתלמויות מקצועיות. 

 

עדיין כמובן הן מצופות להעניק לפעוטות מסגרת טיפולית-חינוכית שהולמת את צרכיהם ההתפתחותיים,
ובוודאי לא לפגוע בהם בכל דרך. 

 

נחזור לתינוקות ולפעוטות,
כיצד הם יכולים לבטא את מה שהם חווים ומרגישים, וכיצד אנחנו יכולים להבין אותם?

ילדים צעירים,
עוד בטרם יודעים לדבר, חווים טווח רחב של רגשות חיוביים ושליליים. 

גם הם, כמו מבוגרים, יכולים להרגיש הפתעה, בלבול, כעס, אכזבה וכן כמובן שמחה, התרגשות, ציפייה ועוד.
היכולת שלהם להבין את המציאות החיצונית
וגם את החוויות שהם חווים תלויה במידה רבה בסביבת המבוגרים שמבינים אותם,
מגלים תובנה לעולמם הפנימי ומתווכים להם את המצב.  

בעת כניסה למסגרת חדשה, או היכרות עם דמויות מטפלות חדשות,
צפוי שהתינוק יגיב לפרידה מהדמויות המוכרות שטיפלו בו עד כה,
גם אם מדובר בתינוק בן כמה חודשים ספורים.
האמצעי החזק ביותר שבו תינוקות ופעוטות יכולים להשתמש לסימון על מצוקה הוא בכי.
כאמור, מצוקה ברמה מסוימת צפויה בעת פרידה מדמויות מוכרות. אפשר לצפות לביטוי שלה באמצעות בכי מוגבר,
היצמדות להורים בשעות אחר הצהריים, קושי להירדם ואפילו ירידה בתיאבון. 

עוצמת הביטוי של המצוקה תלויה במאפיינים של התינוק עצמו כמו אופיו ויכולותיו לווסת את רגשותיו.
אולם, ככל שעובר הזמן והדמויות במסגרת החינוכית הופכות להיות מוכרות,
נצפה לירידה בעוצמות של ביטויי המצוקה ובתדירות שלה, ונדע כי הוא מסתגל למסגרת החדשה.

בבואכם לבחור מסגרת חינוכית או מטפלת לתינוק שלכם,
שימו לב שאתם מרגישים כלפי הצוות אמון.
אתרו את היחס הכן והעברת המסרים השקופה:
וודאו שמשתפים אתכם בצורה גלויה בקשיים של התינוק שלכם,
שמשתפים אתכם כיצד הן למדו להרגיעו, והאם הצוות יודע ומבין מה עוזר לו.
בדקו שיש להן הידע וההכשרה המתאימים והמעודכנים לגבי התפתחות,
שהן מקבלות הדרכה באופן שגרתי להתמודדות עם אתגרים ושאלות.
בנוסף לכך, שהצוות מצפה לתקופה של הסתגלות, נערך אליה ומתגייס לעזרת התינוק. 

 

מתי מתעורר חשד שהטיפול בתינוק (או בפעוט) מזיק או פוגע בו? 

 

ניתן לחלק את הסמנים לאלה הקשורים בתקשורת עם הצוות, ולאחרים הקשורים בהתנהלות של ילדכם:

סימני אזהרה בתקשורת עם הצוות:

  1. אם שאלתם וביקשתם לברר על החוויות של התינוק או הפעוט שלכם במהלך היום,
    על תחושותיו ועל רגשותיו באופן שאינו ביקורתי. אך הצוות מתקשה לתאר כיצד הרגיש,
    מה היה לו קשה, כיצד נרגע. ואתם מתקשים להבין איך עבר על התינוק שלכם היום מעבר לפרטים טכניים. 

  2. כאשר תיאור החוויות של הצוות עוסק בעיקר במה שהילד שלכם עשה להן, ופחות מתמקד באיך הוא הרגיש. 

  3. כאשר אתם מתרשמים שהצוות מתוסכל וכעוס מההתנהלות של הילד שלכם,
    מהבכי שלו או מסמני המצוקה, ופורק זאת מולכם באופן לא מווסת.

  4. אם לאורך זמן אתם מזהים כי השיח עם הצוות מתאפיין בהתחמקות,
    תשובות כלליות וכוללניות ("הכל היה מצוין"),
    תחושת התגוננות מפניכם או הטלת אשמה עלכם ועל החינוך שאתם נותנים לו.
    זאת בהנחה שאתם משתדלים לקיים שיח ענייני, מכבד ולא מאשים.

  5. כאשר לאורך זמן יש על גופו של הילד סימנים של חבלה או פגיעה גופנית,
    שהצוות לא מדווח עליהן או יודע להסביר:
    לא ראו כיצד קרה, הוא תמיד נופל, הוא אוהב לשחק רחוק משדה הראייה שלהן וכדומה.
    זכרו, ילדים צריכים להיות תחת השגחת מבוגר, ולא להיות נתונים בסכנת נפילה או פציעה יומיומית.

 

סימני אזהרה בהתנהגות של ילדכם:

  1. אם לאחר זמן ארוך מספיק (אחרי יותר מחודש) של ביקור יומיומי במסגרת החינוכית,
    הפעוט מגיב בבכי בדרך אל המעון, או בכניסה.
    נשמע לכם שהבכי ממשיך לאורך זמן גם אחרי הפרידה, ללא סימן לדעיכה בעוצמות, או אפילו הגברה של הבכי.

  2. כאשר אחרי חודש רציף של הסתגלות,
    בעת המפגש עם הפעוט שלכם ובשעות שלכם יחד אחר הצהרים הוא מרבה לבכות, מבקש את קרבתכם הפיזית.
    למשל מבקש להיות על הידיים הרבה, נראה בעל תיאבון ירוד, מתקשה להירדם או מרבה להתעורר בלילה.
    כל אלה נראים לכם חריגים מההיכרות איתו, ומעבר לזמן הסתגלות סביר למסגרת. 

  3. הפעוט משחק תרחישים שנראים מדמים או מחקים את התנהלות הצוות במסגרת,
    וכוללים התנהגויות פוגעניות או תוקפניות.
    אומנם, לא כל משחק של פעוטות בדמויות המטפלות הוא חיקוי של מציאות באופן מדויק.
    אולם, אם לאורך זמן אתם מרגישים שהתכנים חוזרים על עצמם, ומטרידים אתכם.
    אתם יכולים לשאול את הילד באופן פתוח למה הוא מתכוון, והאם מישהו שהוא מכיר נוהג כך. 

 

שימו לב במיוחד לפערים בין דיווח כללי ויומיומי שהילד "היה מקסים ושמח",
לבין מצב רוח אחר של הילד בשעות אחר הצהרים. פערים כאלה יכולים לקרות, אולם שימו לב במידה והם ממושכים,
קיצוניים ביחס למזג של הילד שלכם מלפני הכניסה למסגרת או במהלך סוף השבוע. 

חשוב שתסמכו על ההיכרות המוקדמת עם הילד שלכם ועל תחושות הבטן שלכם. 

יחד עם זאת,
ילדים שונים עשויים להגיב במצוקה בעת כניסה והסתגלות למסגרת חדשה, גם אם היא טובה ומיטיבה. 

בחרו מסגרת ודמויות מטפלות שאתם מתרשמים שניתן לסמוך עליהן,
שהן מקצועיות בעבודתן הטיפולית-חינוכית.
צוותים חינוכיים אשר קיבלו הכשרה מתאימה,
ומקבלים כל העת ליווי והדרכה גם להתמודדות עם העומסים והאחריות הרבה שיש בתפקידן.
במקביל, הראו לילדכם שאתם נותנים בצוות אמון,
שמחו לקראת המפגש עם הצוות וההגעה למסגרת ושדרו נינוחות ורוגע, ולא חשדנות וביקורת.

 

הילד שלכם זקוק לביטחון ולאמון שלכם בדמויות המטפלות שבחרתם עבורו.

 

הכותבת, ד"ר אילה פרידמן, פסיכולוגית התפתחותית. 
מרצה במכללת אורנים בתואר השני לחינוך בגיל הרך ובתוכנית להכשרת מנהלות מעונות ומערכות חינוך לגיל הרך.
מטפלת ומדריכה במרכז לגיל הרך בקרית אתא (מהו"ט- מרכז העשרה וטיפוח להורים ולילדים) ומדריכה במעונות היום בעיר.