אינפוגן גני ילדים

באישור משרד החינוך

כרמל מעודה מתעללת

התעללות בגני הילדים - האשמה רובצת על ההורים

טל בן-ארי - מנכ"לית אינפוגן | 08.07.2019

הרשת גועשת.  גננת מתעללת.  אבל איפה אנחנו ההורים בכל זה?

 

איפה האחריות שלנו?

שאנחנו קוראים על התעללות/מוות של תינוק ומביעים הזדהות,

"מזועזעת", ואז חוזרים לעניינו, אז זאת גם אשמתנו.

 

 

אני יודעת שזה לא פוליטיקלי קורקט להגיד את זה, 

וזה לא אומר שליבי לא עם הפעוטות (ולצערי, יש עוד כמה מלבד המקרה האחרון) 

וכמובן ההורים, ואני מזדהה וכואבת כמו כל עם ישראל אבל אם נניח את זה רגע בצד ונסתכל על עצמינו.

נעשה חשבון נפש נגלה שהאשמה היא שלנו.

 

 

כמובן שיש עוד המון המון גננות וגננים מדהימים, 

שחינוך עבורם זאת שליחות אבל לא עליהם באתי לדבר.

 

 

הורים יקרים, 

שאתם מגיעים לחפש גן לילד שלכם, מה הקריטריונים שאתם מציבים לעצמכם?

האם אתם בודקים שהיא גננת מוסמכת? 

או שמספיק לכם לדעת שהשכנה מהגינה המליצה עליה?

האם אתם בודקים שהיא עברה הכשרה של החייאה? 

או שמספיק לכם לראות שהגן נקי ויש צעצועים ופרקט.

האם אתם מבקשים לראות תעודת יושר? 

האם אתם בודקים יש מטף כיבוי תקין? 

אם יש מצלמות?

או שאתם סומכים על האינטואיציה בלבד?

 

 

כאשר אתם אומרים "גננת" - 

האם אתם יודעים שהכוונה היא רק למי שלמדה תואר ראשון בחינוך, 

למדה 4 שנים ועשתה סטאז' של שנה נוספת? 

ולא, אם היא עשתה קורס "גננות מכובד", זה לא מכשיר אותה להיות גננת מוסמכת.

כמה מכם יודעים להגיד לי מה רמת ההכשרה של ה"גננת" שלהם?

 

 

אם אתם בוחרים לשים ילד במסגרת כזו או אחרת (גן, משפחתון או מעון)

כי המחיר תואם לכיס שלכם, ולא חושבים לרגע

שבעצם הממשלה צריכה לקחת אחריות בעניין הזה, אז אנחנו אחראים.

אם לא עולה על דעתנו שמחיר לגננות כנראה בא על חשבון תנאי הקבלה שלה ועל האיכות שלה

כי זה לא שונה מכל מקום עבודה אחר, אז זאת אחריותנו.

 

 

אם אתם לא הולכים להפגין במאות אלפים (יש מאות אלפי הורים במדינת ישראל), מול משרדי הממשלה

ודורשים חוק פיקוח כי ילד לא נולד בגיל שלוש, אלא בגיל אפס והמדינה צריכה לדאוג גם להם, אז אנחנו אשמים.

 

 

אינספור מחקרים מוכיחים שהגיל הרך, הגיל המתוק והמקסים הזה, 

גיל לידה עד גיל שלוש הוא הגיל הכי משמעותי, הגיל שמעצב את הילד, את אישיותו וקשריו עם הסובבים אותו. 

הוא הבסיס שלו להמשך החיים, ואתם בסדר עם זה שהממשלה לא דואגת לגיל הכי חשוב, אז אנחנו אשמים.

 

 

המצוקה בדרישה לסייעות היום היא גדולה מאד.

לכן, גננת תסכים להעסיק כמעט כל אחת (בהכללה גסה כמובן), 

העיקר לקבל עזרה.

וזה בא כמובן על חשבון טיב העובד. 

הגננת פחות בררנית, כי גם החלופה לעבוד לבד פוגעת בה ובילדים.

כך שמי שמוכנה, ברוך הבא.

אין צורך בהכשרה, בהכלה, ובטח לא בלדעת החייאה.

מספיק שהיא יודעת לחתל.

 

יש המון דרכים לעזור לגננת שפועלת לפי קריטריונים ברורים

ושדואגת שהגן שלה עומד בסטנדרטים הנדרשים. 

פטור ממיסים, ארנונה, סבסוד, אפשר לתגמל בלי סוף.

האם הממשלה שלנו דואגת לזה? 

שוב אתם צודקים - לא.

 

 

אתם יודעים כמה גני ילדים פרטיים יש בארץ?

 

אם אגיד לכם שיש כ 15,000 כאלה, תרימו גבה נכון? אז מסתבר שזה המספר.

זה רק מראה כמו כוח יש לנו, כהורים. 

וכמה זה כנראה מספר מספיק חשוב בשביל שיתנו

על זה את הדעת - ואת התקציב.

 

אני מכינה את עצמי לביקורות, 

בטח יאמרו שאני מנכ"לית אינפוגן והכתבה הזו היא נגועה באינטרס אישי.

אז כן, זה לחלוטין אינטרס אישי שלי. 

 

אינטרס שלי, שתיכנסו לאתר שלנו ותראו את תווי האיכות שיש לכל גן.

שתראו אם הגננת מוסמכת, הצוות מתורגל בנהלי החייאה,

ועוד הרבה קריטריונים שהם חשובים הרבה יותר מ"הגננת נראית חמה".

 

אנחנו צועקים את הצעקה הזאת שנים. 

זאת הסיבה שהקמנו את אינפוגן - אני מקבלת כל ביקורת שהיא.

אם זה רק יגרום לכם לשים לב, 

אני את שלי עשיתי.

 

אפשר להמשיך להזדעזע מקלטות, 

לרשום הודעה כזו או אחרת, 

או לדבר על זה בארוחת שישי.

 

אבל אפשר גם לעשות יותר.

 

להפגין כל יום מול משרדי הממשלה.

לדרוש מהעיריה תמיכה.

ופיקוח, פיקוח, פיקוח.

ויותר מהכל - לשים לב, לפקוח עין.

 

יש מקום לדרוש מהגננת לראות תעודה, 

לשאול את כל השאלות הכי חשובות וקריטיות.

לחקור.

ולא להתפשר.

ועד אז, 

אם זה לא יקרה, לצערי אנחנו כנראה נדבר על זה שוב. 

בקרוב.